My Devil

פרק 2

לא לא רק לא זה הוא ידע שאני כאן.
ניסיתי להתרחק אבל הוא תפס אותי ברגל
''לאן את חושבת שאת הולכת אמרתי לך כבר את שלי''
הוא הרים אותי על הכתף שלו התחלתי לתת לו אגרופים בגב אבל זה לא מזיז לו.
''כדאי לך להפסיק או שיהיה לך עונש יותר גרוע'' שתקתי הוא הפחיד אותי מאוד.
נכנסנו לחדר שהיינו בהתחלה והוא הפיל אותי למיטה ועלה מעליי.
''אז מגיע לך עונש על שברחת ועוד בעטת בי מישהי אחרת כבר הייתה מתה''
פחדתי, הוא יכול להרוג אותי אם הוא רוצה.
אבל למה אני לא זוכרת כלום אני רוצה לזכור מה הם רצו שאני אשכח.
הוא מתקרב אליי ויורד לצווארי הרגשתי פתאום נשיקות בצוואר ואז נשיכה חזקה.
רציתי לצרוח אבל הוא חסם את פי, הרגשתי שהוא שותה לי את הדם, אין בי כוחות יותר ואני רואה מטושטש.
הוא מסתכל מולי ומלקק את שפתיו מהדם העיניים שלי נסגרות לאט..
''לילה טוב''
ראיתי מעורפל חיוך חושף ניבים מלאים דם הכח נעשה שחור נסגרו לי העיניים.

''''זה בסדר פשוט תיקח מישהי ונגמור את הסיפור יש לך עד מחר בבוקר למצוא אחת גם ראיתי שהסתכלת על מישהי שם אולי תיקח אותה?"
התעוררתי נזכרתי בזה הם חטפו אותי אבל מיהם אני עוד לא יודעת.
קמתי מהמיטה וכאב לי הצוואר אה נכון ג'ימין נשך אותי אתמול בלילה הסתובבתי בחדר היה שם ארון אז פתחתי אותו היו שם הרבה בגדים לא כולם במידה שלי אבל סבבה לקחתי בגד אחד ונכנסתי להתקלח, שסיימתי ויצאתי מהחדר ג'ימין ישב על המיטה כבר לא נבהלתי ממנו והלכתי לכיוון השולחן היה בשולחן דפים ועפרונות.
''איך ידעת שאני מציירת?"
''חשבתי אולי את רוצה''
חייכתי לעצמי לפחות יהיה לי משהו לעשות במקום הזה.
התיישבתי והתחלתי לצייר ציירתי מה שאני בדרך כלל מציירת ילדה בשמלה לבנה הולכת ביער ולידה בחור עם שיער שחור הולך לצידה והם מחזיקים ידיים.
''מה את מציירת?"
''מה זה עניינך?"
הוא התקרב והסתכל על הציור.
''סליחה שאני שואל אבל ממתי התחלת לצייר את זה?"
''מאז שהתחלתי לצייר משהו בראש אומר לי לצייר את זה'' הוא לקח את הציור ממני.
''היי תחזיר לי את זה'' משהו בפנים שלו היה נראה מוזר העיניים שלו נפתחו ממש.
''אני.. אני מכיר את הציור הזה אבל אני לא בטוח'' שמעתי אותו ממלמל לא הבנתי איך אפשר להכיר ציור הוא לקח את הציור ויצא מהחדר יופי נהדר עכשיו להתחיל לצייר מחדש.

נקודת מבט ג'ימין

משהו פה מוזר הציור שהיא ציירה אין מצב שזו היא, הלכתי מהר אל המשרד הראשי שלי וחיפשתי משהו ומצאתי ציור שהאחת ציירה כשהיא הייתה בת 8 הסתכלתי וזה כמעט אותו ציור מוזר מאוד יש מצב שזו היא? פתאום שאני שם לב היא דומה לה.

חזרה לנקודת מבט ה/ש

מה כל כך עניין אותו הציור הזה המשכתי לצייר והתחיל לכאוב לי הראש התחלתי להיזכר בדברים.
''אומייגאד אלו ביטיאס'' הסתובבתי לכיוון הרעש וראיתי אותם שבעת החתיכים המושלמים ג'ין שוגה ג''יהופ אראם וי וג'ונגקוק אבל אז ראיתי את ג'ימין השיער..
נזכרתי.
התחלתי להילחץ ביטיאס הם לא מה שחשבתי שהם.

נקודת מבט ג'ימין

הייתי חייב לספר לממברים על זה אספתי את כולם זה היה קצת קשה הם התרגלו לזה שהם בהפסקה.
''ג'ימין למה קראת לנו?" אמר ג'ין הוא היה נראה כמו מישהו שקם משינה.
''זה בקשר לילדה שלקחנו ה/ש''
''מה איתה?'' שאל אראם.
''זוכרים שפגשנו את האחת כשהיא הייתה קטנה?"
''כן ברור איך אפשר לשכוח?" אמר שוגה
''היא הביאה לנו ציור נכון?" הממברים ניסו להזכר ואז הנהנו בהסכמה הראתי להם את הציור שה/ש ציירה.
''היא אמרה שזה הציור שהיא מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה היא לא זוכרת למה'' כל שאר הממברים הסתכלו בהפתעה.
''יכול להיות שזה אומר..'' וי התחיל לומר.
''כן בדיוק יכול להיות שה/ש היא האחת שחיכינו לה 10 שנים''.
''אז מה עושים?'' שאל ג'ונגקוק
''היא בת 18 זה אומר שאנחנו יכולים כבר להשתמש בה'' וי חייך ושיני ערפד יצאו ממנו
''תרגיע את ההתלהבות אני לא רוצה שהיא תרגיש מפוחדת אני צריך שהיא תאהב אותנו קודם ותתן לנו אותה מעצמה'' אמרתי להם הם הנהנו להסכמה.
''אני אהיה איתה בינתיים ואז כל אחד מכם בתורו עד שהיא תתרגל לחיות פה היא צריכה לדעת שזה הבית שלה עכשיו.''