המטרידן מהרכבת

פרק 13

נקודת מבט: אדם

עברנו ליד עדי ואגם. עדי לא דיברה איתי מאז מה שקרה בים, היא מפחדת. וטוב שכך, שיקרתי כשאמרתי לנועם את הסיבה שאנחנו לא מסתדרים. אני לא אוהב לשקר לה אבל אני לא חושב שאנחנו מוכנים לחלק שמדברים על אקסים.

עדי הסתכלה על נועם ועל הידיים שלנו. הידקתי את ידי ליד של נועם שעדי תבין את זה שממזמן התגברתי עליה. ״היי אדם״ עדי אמרה בפלרטטנות ״היי הזונה התורנית של אדם״ היא צחקה עליה. שחררתי את ידי וקפצתי עליה, מי היא בכלל שתדבר עליה?! לא ידעתי מה קורה לי, לחצתי חזק על הגרון שלה והצמדתי אותה לקיר, היא נהיית אדומה כמו עגבניה ונהנתי מזה. ״אתה משוגע! אדם!!!!!! תעזוב אותה״ אגם צעקה עליי אבל לא הקשבתי לה.

״מי את שתדברי עליה?! את כלום בשבילי! תביני את זה?! אם באמת הייתי בשבילך משהו לא היית הולכת לשחיף הזה במסיבה! ועוד במיטה שלי?! את יודעת שהייתי צריך לקנות מיטה חדשה בגללך?!?!?!״ צרחתי עליה. שחררתי אותה מאחיזתי והלכתי לנועם. ״בואי נועם, אל תתייחסי לאשפה הזאת״

נועם הסתכלה עליי מבולבלת ומבוהלת . היא לא ציפתה לזה, וגם אני לא. אני לא יכולתי לשמוע את עדי יורדת על הדבר הטהור הזה.
הלכנו לבריכה ״אני חושבת שעדיף שתיקח אותי הביתה״ היא אמרה. ״אני חושב שעדיף שניכנס לבריכה״ אני לא יכול להכריח אותה להישאר אבל אני יודע שהיא כן רוצה להישאר היא פשוט מבוהלת ממה שקרה. עצרתי והיא עצרה אחריי והביטה בי ״תקשיבי נועם. אני לא רוצה לדבר איתך עליה, לא כרגע לפחות. אני יודע שאת מבוהלת אבל היא לא יכולה לרדת עלייך ולצפות ממני לשבת בצד. אל תתני לה להשפיע על היום שהיה לנו.״ היא הסתכלה עליי והנידה את ראשה בחיוב, אני שמח שהיא מבינה ומכילה. המשכנו ללכת

״אני מבינה שאתה כועס אבל לא היית צריך להגן עליי ככה. אני יכולה להגן על עצמי״ ״אני אגן עליך מכול מי שיפגע בך. אני יודע שאת יכולה להגן על עצמך אל תדאגי, אבל עדי היא עניין שלי״ חייכתי.

הגענו לבריכה והיא הסתכלה עליי בפרצוף משועשע. ״אתה יודע שאתה כזה לוהט, כמה אימונים אתה עושה בשבוע? 5?6?7?״ שאלה בטון פלרטטני ובכול מילה היא התקרבה אליי יותר ויותר. חייכתי אליה ולקחתי צעד אחורה, היא לקחה צעד קדימה ״למה אתה בורח ממני? אתה מפחד?״ ולקחתי עוד 2 צעדים אחורה, ״ממך? מאוד״ אמרתי בציניות והיא להתקרבה אליי עוד פעם ״אתה צריך״ היא חייכה והרימה את ידה אל הבטן החטובה שלי ״מה את עושה?״ שאלתי משועשע ״נוגעת לך בבטן״ ענתה את המובן מאליו

פתאום אני בתוך הבריכה ומבין מה היא עשתה. ״תה רצית להיכנס לבריכה לא?״ היא צחקה. יצאתי מהבריכה באיטיות והיא התחילה ללכת אחורה. ״אני אהיה נחמד ואתן לך 10 שניות לברוח״ התחלתי לספור והיא רצה, חייכתי והתחלתי לרוץ אחריה.

היא לא כזה בכושר אה? זה היה קל מדי, תפסתי אותה והרמתי אותה על כתפי כך שאני מחזיק ברגליה והראש שלה בגב שלי. היא התחילה להשתולל ולצחוק ״אדם תוריד אותי!!! אני מצטערת אני לא אעשה את זה שוב!!!!״ היא צעקה וצחקה. ״כבר קבעת את גורלך״ צחקתי

״אדם!! יש לי פחד מזה פליז אל תעשה את זה!!״ היא התחננה
״יש לך פחד ממה?״  שאלתי ועצרתי את עצמי. ״מלטבוע״ אמרה בכנות
הורדתי אותה מולי והיא חייכה חיוך מתוק, ״באמת או שזה חלק מתוכנית-״ היא שוב דחפה אותי לבריכה וקטעה אותי באמצע משפט ״כן, אבל אני לא אטבע פה״ היא צחקה עליי ״יש לך משהו על השיער, בואי אני אוריד לך אותו״ היא התכופפה אליי והפלתי אותה איתי לבריכה. שנינו צחקנו לאיזה חמש דקות רצופות. הסתכלתי עליה והיה עבר בנינו חשמל שרק אנחנו הרגשנו אותו, התקרבתי אליה ועצרתי מול פניה, אני לא חושב שדף יכול לעבור בנינו מרוב הקרבה, נועם התרחקה ממני כאילו הבינה מה קורה.

״אני מצטער״ אמרתי בעצב. התרחקתי ממנה והלכתי לטלפון שלי שצלצל, עניתי לשיחה
״אדם אני צריך אותך בשדה אתה אמרת לי שתחזור מהר אבל עבר שלוש שעות!״ אבא שלי ענה עצבני ״צודק אבא סליחה אני לא שמתי לב לזמן אני עכשיו בא״ ניתקתי את השיחה והסתובבתי לנועם ״אני ממש מצטער אבל אני צריך ללכת, את רוצה שאני אקח אותך הביתה או שאת רוצה להתקלח קודם?״
״אני אתקלח בבית כבר, תודה על היום אדם״ היא הסמיקה, אוי אני חולה על זה שהיא מסמיקה.