המטרידן מהרכבת

פרק 27

נקודת מבט: נועם

אני ואדם שכבנו יחד מכורבלים במיטת בית החולים, אחרי שהקראתי לאדם את הסמאט הוא אמר שזה מה שהוא רוצה לעשות כשהוא ישתחרר מפה, כמובן שאני הסמקתי כמו עגבנייה אבל רציתי את זה יותר ממנו. הרופא נכנס לחדר לבדיקה שגרתית הוא עצר במקומו כשראה אותנו במיטה ״צהריים טובים אדם. אתה מרגיש כאב במקום חדש? הכדורים עוזרים? אתה מרגיש יותר טוב?״ הרופא הציף את אדם בשאלות וניסיתי לרדת מהמיטה אבל זה לא אפשרי כשאדם מחבק אותי חזק ולא נותן לי לזוז.

״אני מרגיש יותר טוב מאתמול, הכדורים עוזרים״ אדם ענה לו בנימוס והרופא בדק כמה דברים אחרונים ויצא, כשהוא יצא ההורים של אדם נכנסו, גלגלתי עיניים, ממש אין לי כוח להתמודד איתם עכשיו. ״נועם מתוקה את יכולה להשאיר אותנו לבד?״ אמא שלו שאלה אותי. אני לא מתערבת להם יותר מדי, אם הם רוצים לדבר עם הבן שלהם לבד אין לי בעיה אם זה. ״אם אתה צריך אותי אני בקפיטריה״ ניסיתי לקום אבל אדם עדיין לא אפשר לי. הסתכלתי עליו בבלבול, מה הוא עושה? ״אין בנינו סודות, נועם נשארת פה. דברו״ אדם אמר בקשיחות, הוריו הסתכלו עליי בפרצוף עצבני כאילו אני אשמה בזה. ״אוקיי... רצינו לדעת למה אתה מתעלם מאיתנו? אתמול היינו פה עם אגם ואתה לא התייחסת לשאול של אמא וגירשת אותנו״ וואלה?! זה מה שקרה כשעזבתי אותו והלכתי לקנות לנו אוכל?! למה הוא התעלם מהם? טוב הוא כועס בגלל מה שסיפרתי לו אבל הוא צריך לדבר איתם, לפתור את זה. מגיע להם שהוא יכעס ההתנהגות שלהם מגעילה, גם אני כועסת. אבל הם בכול זאת ההורים שלו

״נועם סיפרה לי על ההצעה שלכם. באמת? להציע לה כסף בשביל שהיא תיעלם מהחיים שלי? מאוד בוגר, של מי היה הרעיון?״ הוא אמר כול מילה ביריקה. ״את סיפרת לו?!?! אני לא מאמינה עלייך!!! את רק רוצה לסכסך בנינו!!״ אמא שלו צעקה עליי ויש לי הרגשה שהיא רוצה להרביץ לי, מזל שאדם פה בשביל להגן עליי ״היא סיפרה לי כי אין בנינו סודות! לא הייתה לה כוונה לסכסך, זה שאתם לא אוהבים אותה כי ההורים שלה עובדים בעבודות שלא מרוויחים בהן הרבה לא אומר כלום לגבי הרגשות שלי אליה! נועם היא אישה חכמה, מצחיקה, כיף לי לדבר איתה, אני אוהב להיות בחברתה, אז או שאתם תקבלו את זה שאנחנו ביחד או שאני לא אדבר איתכם חוץ מבאופן מקצועי״
״מה אדם?! זה קצת מוגזם לא? אני באמת לא רוצה לגרום לזה שלא תדבר עם ההורים שלך! בדיוק מזה פחדתי לפני שסיפרתי לך!״ אדם הסתכל עליי ומבטו התרכך טיפה. זה נראה כאילו הוא חושב לעצמו מה לעשות עכשיו, מה להגיד.

״תבקשו סליחה מנועם ותגידו תודה על כך שהיא דאגה לי בזמן שהייתי חסר הכרה, ואני אשקול לסלוח לכם״ הוא אמר בקור.
הוריו הסתכלו עליי בשוק, הם כנראה אף פעם לא היו צריכים להגיד סליחה ותודה למישהו. למה הוא ככה? למה הוא מכריח את ההורים שלו להתנצל בפניי? למה הוא חייב לעשות להם אולטימטום?
הם פולטים אנחה וחושבים מי יתחיל ומהם יגידו לי
״נועם אני מצטערת שהצעתי לך כסף בשביל שתלכי, זה היה שגוי ואני לא יודעת למה עשיתי את זה.״ היא אמרה בוויתור וזה היה נשמע כאילו היא על סף בכי. ״תודה רבה ששמרת ודאגת על הבן שלנו כשהוא היה חסר הכרה כשאנחנו לא היינו פה, אנחנו מעריכים את זה מאוד״ אבא של אדם חייך אליי והחזרתי לו חיוך קטן.
״הייתי עושה את זה עוד עשרים פעם, היה לי כיף לראות אותו שותק טיפה״ צחקתי על אדם טיפה, אולי זה יקליל את האווירה...
הוריו צחקו טיפה ״אני סולחת לכם גם על ההצעה וגם על הארוחה, אפשר לעשות ארוחה מתקנת... ככה תכירו אותי יותר. ואני מצטערת שסיפרתי וגרמתי למצב לא נעים״ חשוב לי להתנצל כי באמת הגשתי חרא לגבי זה. הרגשתי כאילו אני הורסת יחסים בין הורים לבן.
הם הנהנו עם חיוך. ״אני שמח שסידרנו את זה. עכשיו אני אשמח אם תצאו אני רוצה לנוח, כול השכיבה הזאת עשתה אותי עייף״ אדם פיהק עצם עיניים וחיבק אותי חזק יותר. ״לילה טוב״ הוריו אמרו ויצאו מהחדר.