אהבה מילה פשוטה משמעות מסובכת

פרק 6

לא אין מצב היא קצרה מדי," אמרתי בביטול בעודי בוחנת את השמלה השחורה והצמודה שהייתה על גופי במראה.
"עם כל הכבוד גברת ביטון, את לא יכולה לשים על עצמך טרנינג למסיבה," אוראל אמר בעוקצניות והתמתח על מיטתי בזמן שבוחן גם הוא את שמלתי.
"לא טרנינג... אבל זה קצר מדי, אם אני אתכופף טיפה יראו לי את כל התחת," רטנתי וניסיתי להוריד אותה למטה טיפה אך היא הבליטה את החזה שלי כשניסיתי.
"היא עושה את החזה שלי מוזר," המשכתי להתלונן וניסיתי לסדר אותה כמו שאני רוצה.
"הציצי שלך בסדר גמור, ולא רואים לך בכלל את התחת, את סתם מהתחלה לא בעד המסיבה הזו!" אמר בעצבנות והטיח את ראשו בכרית כמיואש.
״אוף איתך!" רטנתי ורקעתי ברגלי כמו ילדה קטנה. החנתי את עצמי עוד קצת, וידאתי שהבטן שלי לא מבצבצת, שהחזה שלי לא נשפך והכתפיות מסודרות, "אתה בטוח שלא רואים עם זה כלום?" בדקתי בפעם אחרונה לפני שאני אצא עם השמלת זונות הזאת.
"לא.״ נאנח, ״אני מבטיח לך," הוא הוסיף בכנות והניח את ידו על ליבו, "נראה לך שאני אתן לאחותי הקטנה לשים משהו קצר מדי?" הוא שאל במעין טון נעלב ונענעתי בראשי מצד לצד.
"אז תאמיני לי שלא,״ הרגיע אותי כשחיוך אוהב על פניו, חייכתי גם אני, "וחוץ מזה יש לך גוף שאת לא צריכה להתבייש בו," אמר והחווה בידו על גופי, ״כאילו אלוהים אני גבר והייתי רוצה ציצי כמו שלך,״ הוסיף כמתבדח וצחקתי איתו, התרצנתי כשהחזרתי את מבטי למראה, העברתי את ידי על בטני כאילו להשטיח אותה ונשמתי עמוק, "אני לא מתביישת בו..." סיננתי בהתגוננות.
"את כן, אל תנסי אפילו להכחיש." הוא הקניט אותי, לא נותרה לי ברירה וחייכתי חיוך מובס, "עכשיו תשתקי קצת ותני לי לסדר לך את השיער," הוא פקד עליי והושיב אותי אל מול המראה בזמן שהוא מחבר את הפן לשקע.
"אני עדיין לא מבינה איך לא נולדת בת." צחקתי עליו, זורקת את ידיי באוויר והוא מעיף את ראשי קדימה בחיוך.
תמיד הרגשתי חופשי לרדת עליו, הוא בחיים לא נפגע והוא די שלם עם הנטיות המיניות שלו, אני ידידה טובה שלו והוא גם תמיד יורד עליי בחזרה כך שזה הדדי ולא היווה בעיה לאף אחד מאיתנו.
"תסתמי כבר." כאילו התעצבן, העברתי את ידי על פי, כאילו רוכסת אותו ונותנת לאוראל לעשות את העבודה.

"וסיימנו!" הוא הכריז, כיבה את הפן וסידר את שערי.
קמתי מהכיסא והסתכלתי במראה. השיער שלי היה נראה הרבה יותר טוב מהרגיל בלי הגלים בחלק התחתון שלו. הייתי שקועה בשיערי ואוראל חיכה בצד לתגובתי, הסתכלתי עליו מבעד למראה וחייכתי חיוך גדול.
"זה מושלם," אמרתי בהתרגשות קלה והוא החזיר חיוך, "תודה," הוספתי והוא נופף בידו לביטול.
"שטויות!" הוא החזיר בקול גאה והטלפון שלו רטט, הוא בדק והכניס אותו לכיסו, "יאללה הן למטה,״ הוא הודיע.
קמתי ממקומי והשחלתי את רגליי לנעלי עקב, פלטפורמה שחורות לא גבוהות מדי, די בגדר הטעם הטוב. העברתי מבט אחרון במראה וירדנו.
כרגיל ההורים שלי לא היו בבית, לקחתי מעין תיק קטן והכנסתי בתוכו את המפתחות לבית, האייפון וכסף למקרה הצורך, כיביתי את האורות ונעלתי את הדלת.
המכונית האדומה של תמר נראתה מבעד לגינה שלי, יצאנו אני ואוראל מהשער ונכנסו אל תוך הרכב. אלה ישבה לצדה של תמר מקדימה ואילו אנחנו התיישבנו מאחור.
"זאת פעם אחרונה שאני יוצאת אתכם למסיבה, רק ההתארגנות כמעט הרגה אותי," התלוננתי כמו ילדה קטנה וחגרתי את עצמי.
"תסתמי כבר!" כולם ענו במקהלה וצחקו כמו מטומטמים, עיקמתי את פרצופי בחוסר שביעות רצון ואוראל מחץ אותי אליו.
לאחר נסיעה של עשר דקות הגענו לביתה של נוי ופערתי את פי. הבית שלה ענקי אולי פי חמש משלי, רוב תלמידי השכבה מילאו את ביתה וחצרה וחלקם היו בכלל אנשים שלא הכרתי, ארבעתנו יצאנו מהמכונית ונכנסנו לבית.
ישר התחלתי לשנוא את המסיבה, ריח הסיגריות והאלכוהול החזק אפפו את החדר, השתעלתי מריח הסיגריה הנורא וניסיתי לפלס את דרכי מבעד לכל ההמון.
מצאנו ספה שהיו בה אנשים נורמליים יחסית, כאלה שנוכל לפתח איתם נושא שיחה, התיישבנו איתם והתחלנו לדבר ולצחוק.
עד מהרה השתעממתי מהשיחה הטיפשית שהם ניהלו שם, החלטתי לעשות לעצמי סיור קטן בבית ולראות מי נמצא, אולי אני אמצא מישהו נחמד לדבר איתו הערב.
הודעתי לאלה שאני הולכת לשתות משהו, היא הנהנה והלכתי.
בעודי מסתובבת ובוחנת את הבית שלה שדרך אגב היה מעוצב בטעם ממש טוב אך הוחרב מעט על ידינו.
קלטתי כמה פרצופים מוכרים ראיתי את נוי וראיתי גם את שיר, את נטלי עדיין לא ראיתי, גם הבנים ומהכיתה שלי היו שם, לא ראיתי את דניאל או רון, הנחתי שהם עושים את הדברים שהם רגילים לעשות במסיבות. חצי מהנערים לא הכרתי, הם לא המו מהשכבה או בכלל מבית הספר.
"את נראית טוב," שמעתי קריאה מקול שלא זיהיתי והסתובבתי בכדי לראות במי מדובר.