אהבה מילה פשוטה משמעות מסובכת

פרק 23

-נקודת המבט של דניאל-
״לא...״ היא נדה בראשה מצד לצד, דמעה זלגה על לחיה והתערבבה עם המסקרה שהייתה מרוחה על ריסיה באופן קבוע. הרגשתי חרא שוב, אבל הבטחתי למור. אני רוצה את מור.
״את יודעת שכבר תקופה שזה כבר לא אותו הדבר,״ אמרתי בקול רך ונגעתי בכתפה. לפחות בפעם האחרונה אני אדבר אליה כמו בן אדם.
״אתה לא מסיים את הקשר הזה, פשוט לא, אתה זורק קשר של שנתיים,״ היא סירבה להקשיב והעיפה את ידי ממנה.
היא לא יכולה לקשור אותי באזיקים לקשר האבוד הזה.
״בבקשה נטלי דיי, תמצאי את האחד שבאמת יאהב אותך,״ ניסיתי לנחם אותה, נגעתי בזרועה שוב אך היא העיפה אותה בחדות.
״נטל-״ באתי לדבר אך היא קטעה אותי.
״עוף מפה,״ היא אמרה במלוא הביטחון ומשכה באפה, נותרתי קפוא והיא עדיין חיכתה שאסתלק.
״עוף מפה אמרתי!״ היא צעקה ויצאתי משירותי הבנות. בזמן ובמקום אחר לא הייתי נותן לה לדבר ככה ולהוריד מהכבוד שלי אבל עכשיו אני סוג של מבין אותה.
מקבץ של בנות חיכו שם, חלקן נכנסו לשירותים לראות על מה כל הרעש וחלקן נידבקו לי לתחת. העפתי אותן בדרכים העצבניות שלי והלכתי לחפש את מור, לא ראיתי אותה היום.
כשיצאתי החוצה ראיתי אותה יושבת עם אוראל וצוחקת איתו. הצחוק היפה הזה שייך לי.
״אני יכול לגנוב לך תילדה לשנייה?״ שאלתי אותו בחיוך ידידותי.
לאחרונה ניסיתי לשפר את המצב שלי ושל אוראל בשביל לזכות בכמה נקודות זכות אצל מור. ידעתי שהוא חשוב לה אז נקטתי בכמה צעדים, הפסקתי עם הירידות על הקהילה הגאה וניסיתי להיות נחמד יותר, אפילו כמעט הלכתי מכות עם ילד שירד עליו.
אוראל לא כזה מרגיז כמו שחשבתי אפילו פה ושם אני מקבל ממנו עצות לגבי מור. זה הזוי, אבל הוא היחיד שמיודע למצב הלא מוסבר שלי ושל מור.
משכתי אותה לחדר הריק של אב הבית, המקום היחידי שיכולתי לדבר איתה בפרטיות מבלי שיבואו ילדים דפוקים ויפריעו לנו.
״נחשי מה,״ אמרתי וחייכתי חיוך צדדי.
״מה?״ היא שאלה בסקרנות ותחבה את ידיה בכיסי הג׳ינס כשאגודליה בולטים כלפי חוץ.
״נפרדתי מנטלי,״ הכרזתי בסוג של שמחה ומור חבטה בזרועי בפרצוף זעוף.
״למה זה היה?״ שאלתי בכעס ועיסיתי את הזרוע שלי.
״אתה לא אמור לשמוח,״ היא רטנה ואני ריסנתי את עצמי מלהוציא עליה את העצבים שלי.
היא מבקשת ממני להיפרד ממנה וכשאני נפרד ממנה זה לא טוב, היא עוד תהרוג אותי.
״טוב.״ נפנפתי את השטויות שלה ורכנתי אליה בכדי לנשק אותה, תפסתי בעורף שלה והשפתיים שלנו התחברו.
אין מצב מוגדר למערכת יחסים שלנו, אנחנו מתנשקים המון, למען האמת בכל הזדמנות שיש לנו. אף אחד חוץ מאוראל לא יודע על הקשר שלנו. אנחנו יוצאים לפעמים לסרט או לאכול באיזו מסעדת רחוב אבל אף אחד מאיתנו לא מודה שהוא מאוהב.
ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא צריך את כל הבולשיט הזה איתה, שהקשר הזה לא יהיה מוצלח ובגלל זה ניסיתי לנשק אחת או שתיים אחרות, זה פשוט לא הלך תמיד חזרתי אליה כמו כלבלב. ועכשיו, הדבר היחידי שאני משתדל לעשות זה לא לפגוע בה.
רק כשהשפתיים המתוקות שלה היו פוגשות את שלי הייתי מבין למה אנשים מתכוונים כשהם מדבים על מישהו כמו על הסם שלהם, היו פעמים שפשוט לא יכולתי להתנתק ממנה.
״רוצה לעשות משהו היום?״ מור מילמלה אל תוך שפתיי ואני הנהנתי.
״יש לי בית ריק,״ אמרתי ברמיזה מינית והיא גיחכה.
״גם לי.״ היא צחקה ודחפה אותי ממנה כשתפסתי בתחת שלה.
״לא אכפת לי.״ משכתי אותה חזרה וחיבקתי אותה.
״בואי נבריז,״ זרקתי מחשבה שעלתה במוחי והבטתי בה בציפייה.
״אני לא אתן לך לדרדר אותי,״ היא אמרה בשעשוע ונדה בראשה שעדיין היה קרוב לשלי. עטתי בכדי לנשוך את שפתה התחתונה אך היא הייתה זריזה מסםיק בכדי להתחמק.
״לא מתעסק.״ הרמתי את ידיי והחטפתי
לה נשיקה.
״צאי את ראשונה שלא יראה חשוד.״ טפחתי קלות על התחת שלה שכל כל אהבתי והיא יצאה. חיכיתי דקה או שתיים ויצאתי גם אני מחויך מהרגיל.
״צריך להכחיד אותך,״ אחת הפרחות הקטנות של נטלי צעקה לי ואני התיישבתי במקומי. היא יודעת מהפרידה, נו ברור היא הכלבה של נטלי.
״אני נראה לך דינוזאור?״ שאלתי באדישות, לא הקדשתי יותר מדי תשומת לב לסמרטוט הזו. היא רק רקעה ברגלה כמו תינוקת ויצאה בסערה מהכיתה.
כאילו זה היה בתורות, היא יצאה ועמית נכנס והתיישב לידי, כעסתי על הילד הזין הזה שבחר את הצד של רון כשהייתי צריך אותו.
״סע מפה לפני שאני לא אשלוט בעצמי,״ סיננתי מבין שיניים חשוקות, הוא לא התרגש מדי, אלא ישב שם וחיכה שאפנה את מבטו אליו.
בלית ברירה הפנתי מבט חטוף לעברו רק כדי שידבר כבר ויעוף לעזאזל.
״אני מצטער אם הייתי חרא בימים האחרונים,״ הוא החל לדבר ואני נחרתי בבוז.
״אין לך מושג עד כמה בן זונה אתה יצאת, ואתה עדיין,״ ירקתי כל מילה ומילה בארסיות. לא הייתי לבד, אני בחיים לא לבד אני תמיד מוקף אנשים, אבל הרגיזה אותי העובדה ששני החברים הטובים שלי חוברים נגדי.
״שמע, רבתם בגלל מור, למה נתת לה להפריד בניכם?״
גם הוא יודע מזה? רון הבן אלף.
״מה יש לשניכם נגדה?!״ הרמתי את קולי ובעטתי את השולחן קדימה כך שהתנגש בשני הכיסאות שלפניו, ״זה בכלל לא קשור אליה.״
״היא לא בשבילך אחי,״ הוא אמר והניח את ידו על כתפי.
״אני יודע מי בשבילי ומי לא!״ צעקתי והוא נרתע אך על פניו הייתה הבעה כעוסה. כן הייתה לי חזות מאיימת, רק הייתי מרים את קולי וחצי בית ספר נסוג לאחור.
״מנסים לעזור לך, אבל אתה חייב להיות בן זונה.״ הוא קם מכיסאו, ועוד לפני שהספיק להבין מה קורה סביבו הטחתי את אגרופי בפניו בחוזקה עד שראיתי את הדם שציפיתי לו.
בן זונה הוא יודע למי לקרוא. לא לי.