Larry Stylinson- I'm drowning 3

I'm drowning - 15

נק׳ מבט הארי :

כשהגיע הבוקר למחרת רק קיוויתי שהיום הזה יילך טוב יותר , ואולי גם קיוויתי שלואי ייצא מהחדר ויראה שבאמת ישנתי פה מחוץ לחדר על שמיכה מטופשת , אני מחכה לו . אני יכול לשמוע רעשים מתוך החדר , לא קולות , רעשים של חפצים . הוא מדאיג אותי .
״בוקר טוב לו״ קראתי , הסתכלתי על התקרה מעליי , עצמתי את עיניי בתסכול , לעזעזל... בבקשה לואי . אני לא מסוגל לראות איך הוא נסגר בתוך עצמו כך , זה לא מתאים לו , הוא מלא חיים וחוצפן כמו ילד , החיוך שלו יכול להאיר את השמים , הניצוץ שבעיניו הכחולות היה מלא בחיים , בשמחה... עכשיו הוא אפילו לא מסתכל עליי עם זוג העיניים שלו , וזה פאקינג שובר אותי באיטיות וזה הדרך הקשה והכואבת ביותר , ומה שהכי כואב זה לדעת שהוא מרגיש הרבה יותר גרוע מאיך שאני מרגיש . אף פעם לא חשבתי שדבר לקרות , אף אחד לא יכל להיות מוכן לדבר כזה , אבל זה לא מגיע ללואי... פאק זה בכלל לא מגיע לו , הוא יכול להיות לפעמים אידיוט ולדבר בגסות כפי שלימדתי אותו , אבל אני בטוח שהוא לא אמר דבר רע למורה המזדיין הזה , אני לא יכול לדמיין בכלל מה קרה שם באותו רגע , הלב שלי חודל מלפעום והאוויר נעלם מריאותיי רק מלדמיין שמישהו- אוח לעזעזל , הוא נאנס ? פאק , הדג הקטן שלי . בלעתי רוק שצרב בגרוני ועצמתי את עיניי , מנסה לא לחשוב יותר מדי ״לואי ?״ קראתי שוב והסתכלתי על הדלת הנעולה ״רוצה אני אכין לך שוקו ואפזר מרשמלו קטן מעל ?״ הצעתי , הוא אוהב את זה למרות שהמרשמלו עושה לו בחילה כי זה מזכיר לו גלידה
״אני רוצה לישון״ אמר . נאנחתי והאוויר חזר לגופי , אז הוא ער , הוא בהחלט לא בסדר אבל לא דיברתי לעצמי
״זוכר שרצית לשחות עם דולפין ?״ שאלתי בחיוך
״תלך הארולד״ אמר , לבי התכווץ וכאב בבית החזה שלי , נשכתי את שפתיי
אני אשאר באוהל שהקמתי מחוץ לחדר שלך״ אמרתי בציניות , עצמתי את עיניי , כל מה שתכננתי ביום השנה שלנו.. לעזעזל , רק בבקשה שהוא יהיה בסדר
״אתה לבד ?״ שאל לפתע , הסתכלתי מסביבי
״כן , מן הסתם״ אמרתי , שמעתי שסיבב את המפתח ושהדלת נפתחה והבטתי בו לבי נדם , גרוני התכווץ בייסורים וחשתי שאני מאבד שליטה כי... כי הוא בוכה . הוא נראה כמו ילד שהלך לאיבוד ״אתה בסדר ?״ שאלתי בשיא טיפשותי , הוא לא בסדר
״לא ... לא אני לא״ אמר והתיישב על השמיכה , התיישבתי מולו ושליטפתי את פניו הלחות הוא מיד הרים את מבטו בבהלה ״א-אני מצטער״ הוא אמר במהירות , בקושי הסתכל עליי
״תשתוק אין לך על מה״ אמרתי בחיוך , בלעתי רוק , רק רציתי לחבק אותו חזק כרגע ולגרום לפחדים שלו להיעלם
״הארולד אני רוצה לדבר״ אמר , והפעם הסתכל לתוך עיניי
״כן אני מקשיב״ אמרתי במהירות
״אני מסכים . לגבי הקבוצת תמיכה שהצעת , אני מסכים לזה אבל אם אפשר רק משבוע הבא ?״ שאל , ״אני פשוט רוצה להתאפס על עצמי קצת-״
״זה בסדר״ קטעתי אותו ואז שלחתי חיוך ״משבוע הבא״
״תודה״ הוא שלח חיוך קטן שגרם ללבי לפעום בחוזקה , הרגשתי שהמילים תקועות בגרוני , וזה הדבר ששנאתי בעצמי , אני לא יודע איך להתנהג כשבוכים לידי ״אמ.. תרצה לנסות לנהוג שוב ?״ שאלתי , אלוהים... אני רק צריך להכין את עצמי לזה שהאוטו כנראה יתנגש בבית קפה אולי או במכונית אחרת
״אתה רציני ?״ הוא שאל וזקף את גבותיו , מחיתי את דמעותיו והפעם הוא לא נרתע , אבל לאחר מכן הורדתי את היד
״כן״ אמרתי בחיוך ״כשאני הייתי נסער ושרציתי לנקות את הראש הייתי נוסע״ סיפרתי , הוא חייך וקם הרצפה
״תודה״ לחש , מביט מסביב ״אתה באמת ישנת פה ברצפה ?״
״ובכן זה לא אוהל״ גיחכתי וגירדתי בעורף בזמן שקמתי
״אתה אידיוט הארולד״ הוא אמר וחייך , עיניו בוהקות ונראות כמו זכוכיות שבורות , אפשר להבחין בכאב שלו , כאילו והוא מעביר את זה דרך עיניו וגורם לי לחוש אותו דבר . רק שגם בלי שיביט בי אני מרגיש את זה ״לאן ניסע ?״ הוא שאל ולבי נחת , רק שלא אשכח להדק את החגורה
״אתה יודע... סיבוב קצר״ משכתי בכתפיי והלכתי לחדר , לקחתי את המפתח מהארון ונשמתי עמוק , הבלעתי חיוך , הסתכלתי עליו וצעדתי לעברו , אני הצלחתי לגרום לו להסכים לצאת מהבית ? אני רק רוצה לגרום לו לחייך , אבל חיוך אמיתי ולא מזוייף , ואני מקווה שאצליח.

***

הסתכלתי על הכביש באימה ולא אשקר שהלב שלי דפק חזק , תפסתי חזק בחגורה ההדוקה , ראיתי את הרמזור שבהמשך
״תאט , אור אדום״ אמרתי , הוא הנהן ונסע לאט יותר , עבר את הרמזור האדום ונסע לאט
״ל-לואי ?! אור אדום !״ התפרצתי , יכולנו לעשות תאונה ! אני אסיר תודה שאין שוטרים או הרבה מכוניות בכביש
״אתה אמרת תאט אני האטתי , אם היית אומר לעצור הייתי עוצר״ הוא אמר , עצמתי את עיניי והעברתי את אצבעותיי בתוך שיערי , הסתכלתי דרך החלון
״זה יכול להיות הנוף האחרון שאראה״ פלטתי ושמעתי אותו צוחק , מה שגרם לי להסתכל עליו ולחייך
״הפסק לומר את זה״ הוא אמר וחייך ״תאמין בי , אני יכול לעשות את זה״
״כ-כן , כמובן שאתה יכול״ אמרתי וניסיתי להישמע אוהד , אבל זה חסר טעם
״הארולד אתה מפחד , אני מרגיש את זה״ אמר , גיחכתי בזלזול
״תעשה לי טובה לואי , אני אף פעם לא מפחד״ אמרתי בביטחון , לבי קפץ כשהוא עשה פנייה פתאומית ״אתה צריך להאט כשאתה פונה !״
״אבל זה כלכך כיף !״ הוא קרא , בלעתי רוק
״זה לא אמור להיות כיף״ אמרתי בשקט ״אז מה גורם לך להתנתק מהכל ? ליהנות ?״
״למען האמת זה שחייה עם דולפינים״ הוא אמר בחיוך קטן ״אבל זה היה כיף רק כשהייתי בתול ים . הדולפינים היו שוחים עמוק והייתי תופס בהם , ואז כשהם קפצו מחוץ למים עזבתי אותם ואהבתי ליפול למים , זה היה כיף״
״זה גם נשמע ככה״ אמרתי , רציתי לדבר יותר , אבל הוא נראה שקט יותר ומופנם , אני לא יודע
״תודה שאתה נותן לי לנהוג״ הוא אמר , הסתכלתי קדימה בחיוך ועיניי נקרעו לרווחה
״לואי תעצור !״ צעקתי וזה גרם לו לנסוע מהר ״א-אלוהים אדירים , תעצור !!!״ צעקתי ולפתע עצר בפתאומיות גורם לי להימשך קדימה אבל החגורה החזיקה אותי , נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי , הסתכלתי קדימה ״איך הגענו הנה ?! אתה בנתיב ההפוך , אתה אמור לנסוע לכיוון השני״
״מה הכוונה ?״ שאל בתמימות
״הכוונה לואי היא שאם תבוא מכונית היא תסע מולך ותתנגשו , אתה אמור לנסוע לכיוון השני , תראה את החצים שמכוונים- אלוהים , נחליף מקומות״ אמרתי ומבטו נחת
״אתה הבטחת שתתן לי לנהוג״ אמר ואחז חזק בהגה , שיחררתי נשימה
״בסדר , תסתובב ותסע לכיוון השני״ אמרתי בשקט ובקול עדין , הוא נסע אחורה והרגשתי שהתנגשנו במשהו ״לא לא לא לא לא! לואי ?! לעזעזל !״
״אופס״ הוא פלט והסתכל אחורה דרך המראה ״זה לא אשמתי ! מי מקים פח ליד ספסל ?!״
״זה על המדרכה ! לעזעזל לואי אתה-״ עצרתי את עצמי כשראיתי את עיניו הגדולות והרגשתי רע , שיט ״אתה נוהג נהדר״ השלמתי את עצמי אך הוא גלגל את עיניו ותוך כדי הצליח לנסוע בנתיב הטוב
״זה לא מה שרצית להגיד״ הוא אמר בשקט , לבי נחת ״אתה מרחם עליי , נכון ?״
״מה ? אני לא-״
״שלא תעז לשקר לי הארולד״ הוא קטע אותי , ואיכשהו נסע טוב עכשיו ״אני לא רוצה רחמים , זו הסיבה שלא רציתי לצאת מהחדר כי אתה בטח מרחם עליי ! כי אני הרי מסכן עלוב ואני חלש מכדי להגן על עצמי !״
״לואי זה לא נכון״ אמרתי , הוא שיחרר נשימה קשה מאפו בכעס ולא הסתכל עליי ״לואי-״
״אני רק רציתי לשכוח מזה ואתה מזכיר לי !״ הוא צעק בפחד וראיתי דמעות מבצבצות מעיניו , כאילו ואני מפלצת שיכולה בכל רגע לערוף את ראשו ״ה-הפסק להביט בי״ הוא אמר בקול רועד וחלש , שפתי נשמטה ורציתי לומר משהו אבל שתקתי והסטתי את מבטי , הוא בחרדה , הוא מפחד , ואף פעם לא ראיתי אותו כך .
הוא באמת צריך לקבל עזרה ולהתגבר על זה , ואני אעזור לו .