היי שלחת לי הודעה אתמול?" ליאם שם את האוכל שלו על השולחן והסתכל עליי מאחורי המשקפיים שלו.
"לא."
"הו," מלמלתי.
"מספר לא מזוהה שלח לי הודעה אתמול ואתה החבר היחיד שלי שאין לי את מספר הטלפון שלו."
"לא, לא שלחתי הודעה," הוא נאנח. "אמא שלי לא תקנה לי נייד." השפתיים שלי התעקלו לצורת עיגול ובהיתי באוכל שלי. זה מאוד מוזר. הוא בן שש עשרה ואמא שלו לא קונה לו נייד?
דן וג'וש הניחנו את האוכל שלהם וישבו לידי. הם תאומים,אבל לגמרי הפכים. אף פעם לא ראיתי שני אנשים שיצאו מאותה ווג'אינה (איבר המין של האישה באנגלית) בהפרש של כמה דקות שונים כל כך.
אבל שוב פעם לא ראיתי תאומים אחרים חוץ מהם אז...
"אני מוכן לכיתה י"ב," דן אמר. "זה לא מגיע מהר מספיק."
הטלפון שלי רטט בכיס שלי והסתכלתי מסביבי.
מספר לא מזוהה: אני אוהב את השיער שלך ככה.
זה מספר לא מזוהה שוב הפעם. הוא פה שוב הפעם? הסכלתי מסביב אם משהו מסמס, אבל לא ראיתי אף אחד. כמובן הקבוצה של הבוגרים. פאק, המתיחה הזאת מתחילה לעצבן אותי.
אני: המתיחה הזאת לא קצת נמאסה?
כמה רגעים אחר כך הפלאפון שלי רטט שוב.
מספר לא מזוהה: אמרתי לך זאת לא מתיחה, לואי.
אני: אם כך תגיד לי את השם שלך.
אחרי כמה דקות שלא קיבלתי תשובה, החזרתי את הפלאפון לכיס והמשכתי לאכול.
"למי אתה מסמס?" נייל יש לצידי וחייך.
"אני לא כל כך בטוח," אמרתי. נייל הרים גבה ולקח ביס מהכריך שלי.
"יש מסיבה היום, הבוגרים מזמינים אותנו."
"למה?" דן וג'וש אמרו באותו הזמן. הם טובים בלעשות את זה.
"אין לי מושג, אבל הארי סטיילס מארגן את המסיבה." התקשחתי ששמעתי את השם. הוא חלום של כל ילדה. הוא התיאור לשלמות, לפחות זה מה שג'וש אומר. אני מוצא אותו כמעצבן, שחצן ורודף שמלות. הוא מפלרטט עם כל ילדה שמוכנה למצוץ לו את ה...
"לואי?" נייל ניער אותי.
הא? נבהלתי, מחזיק את הפאלפון לפני שיפול.
"אתה הולך למסיבה?"
"אם כולם כן, אז כן." הפעמון צלצל ולקחתי את התיק שלי, עושה את דרכי לפח האשפה. זה כמו מבוך לנסות לעבור את כולם כדיי להגיע לשם כדי לזרוק את הזבל שלי.
"פאק," הנחתי מיד את ידי על כתפיי. הארי. לאזאזל, הוא צריך להתנצל בפניי, החזה שלו היה כמו משקולת על כתפי.
"אופס," הוא אמר ונעלם בתוך המון התלמידים. תשאירו את זה להארי סטיילס להתקע בי ולא להתנצל. אופס? אופס כשאני אדחוף את הנעל שלי לתחת שלו.
זה לקח לי שלוש דקות להגיע לכיתת המתמטיקה שלי ולהתיישב. עדיין יש לי שתיי דקות עד שהשיעור מתחיל.
המורה למתמטיקה כל כך מגניב, הוא נותן לי לסמס באמצע שיעור. ואלו ההטבות בלהיות החנפן של הכיתה.
עוד הודעה ממספר לא מזוהה
מספר לא מזוהה: ראיתי שנתקלת בהארי. נראית מבולבל. אתה מחבב אותו?
אני: לא. למה שלא תספר לי את השם שלך?
מספר לא מזוהה: אני פשוט לא יכול. מצטער.
אני: אז תפסיק לשלוח לי הודעות. זה כל כך מטומטם.
מספר לא ידוע: אני מחבב אותך הרבה, לואי
אני: אני אפילו לא מכיר אותך! המתיחה הזאת מגוחכת. תמצא חיים.
מספר לא מזוהה: אני מצטער שאתה לא מאמין לי.
אני: תתן לי סיבה להאמין לך. עכשיו תפסיק לסמס לי, השיעור התחיל.
שלחתי הודעה כמה דקות אחר כך. החלטתי שאני גם יכול לעצבן אותו. אם זה הוא.
אני: אתה צריך להקשיב אם אתה רוצה לסיים את הלימודים.
מספר לא מזוהה: תפסיק לסמס לי.
אני: תפסיק לבדוק את הפלאפון שלך.
מספר לא מזוהה: תפסיק לסמס לי.
אני: אתה סימסת לי ראשון.
מספר לא מזוהה: אתה צריך לשים לב. עדיין יש לך שנה וחצי כדיי לסיים את הלימודים.
אני: תפסיק להזכיר לי את זה, זר מוזר.
מספר לא מזוהה: אני לא בדיוק זר.
אני: אני לא יודע את השם שלך או משהו עלייך חוץ מזה שאתה בי"ב. אני מחשיב אותך כזר.
מספר לא מזוהה: אני מסבבך יותר משאתה חושב. ארוחת בוקר בקפיטריה, צהריים, חנייה לפני ואחרי הבית ספר. בבית הספר הזה זה לא קשה להכיר את כולם. זה בית ספר קטן, אתה לא חושב?
אני: אז תספר לי מי אתה.
מספר לא מזוהה: אני אספר. רק תסמך עליי שזאת לא מתיחה.
YOU ARE READING
Texting ✉ larry stylinson- Hebrew
Fanfictionמי לעזאזל שולח לי הודעות? פאנפיק מתורגם על לארי סטיילינסון הכותבת: louisconfess זכויות התרגום שמורות לי: _lovelyharrie Cover by- lovelysofiaa
