פרק 13

2.5K 297 35
                                    

רידיאן פתח את פיו במטרה לדבר אך לא יצא צליל, סגר את פיו ונאנח בתיסכול בזמן שאני מביטה בו בדאגה.

״אין לי את כל היום!״ צועק אדם בתסכול, גורם לכולנו להסתכל עליו בבהלה ובדאגה.

״אתה בסדר?״ לורן שואלת אותו בדאגה ומלטת את פניו.

״כן, אני בסדר גמור, אפשר לדחות את השיחה? כואב לי הראש,״ הוא אומר כשמבטן נעוץ בנו, יותר נכון לומר שברידיאן.

״בטח,״ אני ממהרת לענות לפני רידיאן ולורן, אני מהנהנת כאישור לדברי ולורן עוזרת לאדם לעלות לחדר.

כמה דקות אחר כך, שהשקט עדיין משתורר בחדר, אני מעזה להסתכל על רידיאן, שבוהה בי.

״נואר, אנחנו יכולים לדבר? על מה שקרה קודם,״ הוא מבקש ומתקרב אלי, מניח יד אחת על מותניי בעוד אני נשארת קפואה וידו השניה מזיזה את קבוצת שערותיי שנמצאת על פניי אל מאחורי האוזן.

הלב שלי פועם כשידו עוברת ללחיי וגורמת לרעד לעבור בי ואני לא יכולה להגיב, אני נשארת קפואה במקום.

״בוא נדבר על איך שאנחנו עומדים לספר ללורן ולאדם,״ אני אומרת לבסוף ודוחפת אותו מפניי, נושמת עמוקות ובטני מתהפכת כשאני מבחינה בעיניו האפורות רועדות.

״לא, אנחנו פשוט נספר להם. בואי נדבר על מה שבאמת משנה,״ הוא ממשיך להתעקש וגורם לי לצעוד אחורה שכל הביטחון שהיה לי לפני כן נעלם כלא היה.

״אני לא חושבת שזה באמת משנה משהו, צריך להתרכז בהווה, לא בעבר,״ אני אומרת כשידיי רועדות והוא נשאר באותו המקום.

״בשביל להתרכז בהווה צריך להכיר בעבר,״ הרוגע שבו אמר רידיאן את המשפט גרמה לי לעיקצוצים בגופי וכאילו קור תקף אותי, אני רועדת.

״בשביל לחיות את השניה הבאה, צריך לעזוב את העבר,״ אני אומרת ומרגישה דמעות בעיניי, לעזאזל מה שהבחור הזה עושה לי! למה אנחנו לא יכולים פשוט לדבר? למה אני כזאת קשה?

״תפסיקי להיות כזאת קשה! רק ביקשתי שנדבר, אנחנו נצטרך לעשות את זה במוקדם ובמאוחר,״ הוא אומר את האמת הברורה לכולנו, שרק חסמתי.

״נדבר...״ אני ממלמלת והוא מהנהן, מתקדם אלי במהירות ותופס בידיי, מושך אותי אליו ומניח את ידו הימנית על לחיי ואת השניה על המותן.

עיניו האפורות משתנות לכחולות כשפיו מתקרב אל פי ונוחת עליו, מושך אותי לנשיקה סוחפת.

״אמרנו שנדבר!״ אני ממלמלת תוך כדי שהשפתיים שלנו זזות ואף אחד מאיתנו לא מסכים לשחרר.

The black wolf in the familyWhere stories live. Discover now