''החיים מתקדמים מהר מדי, אתה מסיים לימודים, מתגייס לצבא, מביא חברה, שפתאום הופכת לאישה שמביאה לך ילדים שמביאים לך נכדים ואז ביום בהיר אחד אתה חושב על כל הדברים שעשית בחייך, כל המתנות שהענקת לעולם, ובתמורה להם אתה מת ומפסיק להתקיים. עולם אכזרי והחיים שמתקדמים מהר מדי לא עוזרים.''
☆
ליאו
"כמו כל שאר כיתות י', עד סוף המחצית הראשונה תינתן לכם עבודה גדולה בכימיה שתהווה 80 אחוז מהתעודה שלכם גם בסוף השנה. אתם תחולקו לזוגות..."
שמתי את הראש בין ידיי ועצמתי את עיניי. הייתי כל כך עייף ולא הפסקתי להעביר במוחי את תקריות הבוקר, עם נטלי ויערה... מצד אחד שנאתי את עצמי שפגעתי במישהו ככה, מצד שני הרגשתי כל כך טוב.
"את הזוגות לא ניתן להחליף, אלא אם כן קיבלתם אישור מיוחד ממני, שקרוב לוודאי שלא תקבלו. יש להתייחס לעבודה ברצינות ולא לזלזל."
החלטתי שבעבודה הזאת אני משקיע, כולה כימיה קטן עליי. ואני צריך להראות להורים שלי שאין סיבה לדאגה, יש להם מספיק דאגות גם ככה.. אני חייב להשקיע יותר בכל המקצועות, הרסתי לעצמי את הרבעון הראשון, נקווה שאצליח יותר בשני.כימיה יהיה המקצוע הראשון.
"ועכשיו, לרגע שכולכם חיכיתם לו." פיבי המורה אמרה בכאילו דרמטיות. "הזוגות," היא הצביעה על פתקים מעורבבים בשולחן שלה. גילגלתי את עיניי. כולה עבודה בכימיה מי ישמע איזו התלהבות.
לא עבר הרבה זמן עד שפיבי הקריאה את שמי, בכל זאת אוחיון זה בין הראשונים. קמתי ממקומי בנונשלנטיות וראיתי משהו בפנים של יערה מתעוות כשעברתי לידה. כעס? או עצב? לא הצלחתי להבחין. טחבתי את ידי ולקחתי פתק אחד.
"תחזור למקום ותפתח אותו. וליאו, תיקח את העבודה הזאת ברצינות."
את המשפט האחרון היא אמרה בשקט, שאף אחד חוץ ממני לא ישמע. הינהנתי וחזרתי למקומי.
אורטל
שאלתי את עצמי מי זאת.
"אני מרשה לכם לקום ולמצוא את בני הזוג שלכם." אמרה פיבי כשסיימה להקריא את השמות והתחילה לחלק את העבודה, שלפי מספר הדפים כבר ידעתי שלא הולכת להיות כל כך קלה.
"אורטל?" שאלתי בהיסוס והתחלתי לסרוק את הכיתה.
"אני," שמעתי קול צפצפני מאחוריי והסתובבתי. היא סקרה אותי במבט מהיר וכיווצה את גבותיה. הראיתי לה את הפתק ולא ידעתי כל כך מה לעשות.
יערה עברה ליד אורטל ופלטה "בהצלחה לך." בקול מריר. יופי, חברה של יערה, כנראה מחבורת הא'. בדיוק מה שאני צריך. היא הסתכלה עליי במבט כועס יותר ממקודם, הבנתי שיערה סיפרה לה על אירועי הבוקר.
"צריך לקבוע מתי להיפגש ואיפה." אמרתי בקול אדיש, אין לי מה לפחד מסתם פרחה שטחית.
"אצלי מחר ב6." הודיעה בלי לשאול אותי אפילו.
YOU ARE READING
YOU&I
Romance״תמיד היית אחד שבורח. ברגע שהכל היה מתחיל להיות טיפה לא בסדר, היית נעלם. תמיד תהיתי לאיפה אתה הולך. או למה אתה לא לוקח אותי איתך. ומה אם הכל יהיה לא בסדר לגמרי פתאום? אולי תיקח אותי איתך? כן, ככה חשבתי. לא ציפיתי ממך ליותר מזה. יודע מה? לך לאלף עזא...
