YOU&I

פרק 23 - חברים הכי טובים?

''לפעמים הלב רואה את מה שלא נראה לעין''

- ה. ג'קסון בראון ג'וניור -

☆

אבישג

"מה לעזאזל זה היה?" צעקתי על ליאו.

"יש לך חבר! מה נראה לך שאת עושה? מה נראה לך שהוא רוצה ממך?" ליאו אמר וגרם לי להתרגז עוד יותר.

"קודם כל עומרי ואני נפרדנו, לא שזה עניינך! ושנית מה אכפת לך? באיזה זכות אתה צץ משום מקום ומתערב לי בחיים, מחליט בשבילי החלטות וקורא לי זונה!" גרוני כאב מעוצמת הצעקה שלי. היה רגע אחד של שקט שאף אחד לא אמר דבר ורק התסכלנו אחד על השני. "לא קראתי לך זונה." אמר ליאו.

"ועוד איך קראת!" התווכחתי, בלי סיבה משמעותית.

"לא התכוונתי." הקול שלו היה שקט וגרם לי להירגע.

"הכוונות שלך כבר לא משנות. אל תתערב לי יותר בחיים ליאו, אלה לא החיים שלך ואין לך את הזכות לעשות את זה." אמרתי בקול יציב ככל השצלחתי.

"לא." אמר ליאו בתקיפות והתקרב אליי עוד כמה צעדים כך שהיינו ממש קרובים. "אני לא מוכן. את היית החברה הכי טובה שלי ואני דואג לך כמו שאני דואג לאחותי אז סליחה שאני עושה את זה אבל אני לא יכול לעמוד מהצד כשאת עושה טעויות שאין דרך לצאת מהם." בשנייה כל הכעס שלי נעלם ועטפה אותי תחושת ריקנות מגעילה.

התיישבתי על מדרכת הסמטה עם גבי לקיר, לא היה לי אכפת שמטונף שם. השענתי את ראשי על הקיר כשליאו התיישב לידי. הוא צדק, אם הייתי מנשקת את רועי הייתי עושה טעויות שבטוח הייתי מתחרטת עליהן. וזאת לא אני, אני לא מכירה את עצמי ככה. וכנראה שגם ליאו לא מכיר.

"ככה אתה מקריב את המכנס הלבן שלך בשבילי?" שאלתי אותו בקול רגוע כשהבטתי ברצפה המגעילה.

"אני אקריב הכל בשבילך." הוא ענה ואני צחקתי.

"קצת קיטשי לא?" היה מוזר לעבור מצעקות והאשמות לשיחה שקטה חסרת טעם.

"לא אכפת לי." הוא ענה.
עברו עוד כמה דקות בלי שעשינו כלום, אני בוהה באוויר וליאו מסתכל על משהו בדרך.

"חיפשתי אותך היום. באתי לבית שלך ולא היית." אמרתי והופתעתי שקולי רעד.

"באמת? למה?" הוא ענה וכיווץ את גבותיו.

"הייתי צריכה אותך." עניתי בלי לפרט.

"למה?" הוא דחק בי.

"עומרי נפרד ממני," המשפט הזה צרב את גרוני "והייתי צריכה לדבר עם מישהו על זה. והראשון שעלה בדעתי היית אתה, אני חושבת שהלב שלי עוד לא השלים עם העובדה שאנחנו כבר לא החברים הכי טובים וישר רצה שאתה תעזור לו." המשכתי לדבר, פורקת את מה שהיה על ליבי. נמאס לי לשקר ולהסתיר דברים, לברוח ולהתחמק.