Stay strong

part 27

פתאום הדלת של החדר נפתחה וניקולס נכנס לתוך החדר בסערה
העיינים שלו שידרו כעס וזעם
כמה זמן הוא היה מחוץ לדלת??

״תשאירו אותנו לבד״ הוא אמר בכעס ומיקה הינהנה 
הבטתי בו בבילבול

״מתי תיכננת לספר לי״? הוא שאל ועצם את עיניו בכאב
הוא שמע.

הורדתי את מבטי מעיניו ולא עניתי

״תעני״ הוא פתאום צעק והרמתי את ראשי

״ניקול..״

״תגידי את ביכלל חשבת עליי בכל הסיפור הזה״? הוא פתאום אמר קוטע אותי

״חשבת עליי״? הוא שאל והפעם קצת יותר בקול

״כן״ אמרתי בקול חלוש ונגעתי בידו
הוא משך את ידו מידי והרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני

״רציתי לספר לך ניקולס, אבל לא יכלתי לא רציתי לקלקל את מה שהיה בנינו״ אמרתי לו והרגשתי רע יותר ויותר עם כל מילה שיוצאת לי מהפה

״לקלקל״? הוא שאל וגיחח בזילזול

״את צוחקת עליי" הוא הוסיף והחזיק בפניו

״מתי ידעת שזה מה שאת הולכת לעשות״? הוא שאל בקושי מביט בפניי והיתיישב על המיטה שלי

״מאז שעברתי לפה״ אמרתי לו בכאב והיתיישבתי גם כן על המיטה לצידו

״אז למה״? הוא שאל אחרי שנרגע קצת

״אני הזהרתי אותך ניקולס, אתה זוכר שהיתנגדתי לכל זה לא רציתי קשר איתך כי ידעתי למה״ אמרתי לו וליטפתי את פניו היפות

״אם היית אומרת לי את זה לפניי שהיתאהבתי בך כל כך חזק אולי זה היה פחות כואב ממה שכואב לי עכשיו״ הוא אמר ועם כל מילה שלו הרגשתי שכואב לי יותר
מין כאב בבטן לא מוסבר

״אני מצטערת ניקולס״ לחשתי ודימעה קטנה זלגה מעיני

״להיצטער לא יגרום לך לשנות את ההחלטה שלך.. כבר החלטת הכל לבד״ הוא אמר בכאב והיתרומם מהמיטה לכיוון הדלת

״אז זהו״? שאלתי אותו בכאב
לא רציתי לגמור את זה, לפחות לא ככה
לא עכשיו.
רציתי להיות איתו בכל רגע ובכל שנייה שיש לי לצידו

״לא יעזור לנו אם נמשוך את זה עוד חודש, זה רק יוסיף לכאב שלי, אני מעדיף להיתרחק ממך בחודש הזה ככה שיכאב לי כמה שפחות עד שתלכי״ הוא אמר ולא יכלתי לשלוט בדמעות שזלגו מעיניי

״אולי אני אצליח לשכוח אותך עד אז״ הוא אמר ויצא מהדלת משאיר אותי לבד

היתיישבתי על המיטה ובכיתי, הרגשתי איך האבן הכבדה ירדה לי מהלב ונוספה לה אחת אחרת במקומה
שהיא הייתה הרבה יותר כבדה
מה אני עושה?
איבדתי את הדבר הכי יקר לי
ועכשיו אני מרגישה כל כך ריקנית