לאהוב זה דפוק

5.7K 289 69
                                    

צירפתי פה תאינסטגרם של החתיך שליי 👆

*תכניים מיניים *
״תעזוב אותי״ אמרתי לו והוא תפס במותניי מחבק אותי בחוזקה
כל גופי קפא
בהתחלה ניסיתי להזיז אותי ממני, אבל זה ברור שהוא חזק ממני בהרבה כך שחוץ מלהיצמד אליו יותר לא הצלחתי הרבה
מה קורה לו?
הרמתי את ידיי לאט וחיבקתי אותו בחוזקה
נשברתי, אני חלשת אופי.
הוא קירב את ראשי לחזהו ונשמתי את הבושם הנעים שלו בחוזקה.
המגע שלו היה חסר לי, כל חלק בו היה חסר לי.

״יש לך פיצול אישיות״? שאלתי אותו מתנתקת מהחיבוק שלו בחוסר ברירה

״כן״ הוא ענה וגילגלתי עיינים

״אני לא זיהיתי אותך אותו יום ניקולס, ימים שלמים ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא היית אתה, חשבתי שאני משתגעת״ אמרתי את מה שהיה על ליבי והיסתכלתי עליו לראות את תגובתו
המבט שלו היה כאוב

״את לא תביני״ הוא אמר והרגשתי כעס

״זה קשור למצב של אבא שלך״? שאלתי אותו ופניו הרצינו
ראיתי על פניו כעס לא מוסבר
רגע הוא לא התכוון לזה?

״מאיפה את יודעת על אבא שלי״ הוא שאל בכעס והבטתי בו בכאב

״למה לא סיפרת לי״? שאלתי אותו והחזקתי בידו

״את לא היית אמורה לדעת את זה, תפסיקי לדחוף את האף שלך לכל דבר״ הוא אמר ויכלתי לשמוע בקולו את הבושה
הורדתי את ידי מידו בכעס והיסתכלתי עליו בכעס
לא מאמינה שהוא מתעצבן מזה שאני יודעת על זה, דווקא הוא
שהקשר בנינו היה כל כך פתוח
דווקא אני שידעתי עליו הכל, את הדברים הכי אישיים
ועכשיו הוא לא רוצה שאני אדע
לא יודעת איך להסביר אפילו עד כמה זה פגע בי
אני הייתי מספרת לו הכל.

״אני לא ביררתי עלייך כלום, אתה לא מענין אותי , בסך הכל שון פלט את זה בטעות לידי תצא מהסרט שניסיתי לברר עלייך משהו״ אמרתי לו בכעס ומבטו הישתנה

״אה וואלה אני לא מענין אותך״? הוא שאל וחייכתי

״יש סיבה מיוחדת לכך שתענין אותי?״ אמרתי לו והוא חיזק את אגרופיו בכעס

״את מעלה לי את העצבים״ הוא אמר וחייכתי שוב את החיוך המזויף שלי

״לך תיזדיין ניקולס״ אמרתי לו בזילזול והוא חייך

״דווקא חשבתי עלייך בתור פתרון לשיעמום הליליי״ הוא אמר ועצמתי את עייני
זה כואב, אלוהים כמה שזה כואב
בלי לחשוב יותר מידי על כמה זה טעות סטרתי לו בחוזקה

״את חייבת להפסיק לעשות את זה״ הוא אמר והחזיק בלחיו

״שמעתי שבילית בהרבה מיטות מאז שנפרדנו, צברת ניסיון״ הוא הוסיף והבטתי בו בכאב
את לא בוכה. את לא בוכה.
את תסיימי את הערב המיזדיין הזה ואז תבכי כל הלילה על הכרית שלך, אבל לא לידו.

״למה״? הוצאתי בקול רועד מפי ומבטו הישתנה
כל גופו נדרך לנוכח הרעד בקולי

״באמת לא באתי לפה בישביל לשמוע אותך אומר את זה, לא באתי לפה בישבילך ביכלל, אני באתי בישביל איימי, שבוע שבועיים ואני כבר לא פה״ אמרתי לו והוא התקרב אליי ולא הצלחתי לקרוא את מבטו

״מה עשיתי לך שאתה מדבר אליי ככה?״ שאלתי בכאב מחזיקה את הדמעות בגרוני
בבקשה שמישהו יבוא עכשיו ויקח אותי מפה

הסטתי את מבטי ממנו והרמתי את ראשי אליו כשהרגשתי את גופו נצמד לגופי
היסתכלתי על עיניו וניסיתי לקרוא את רגשותיו
לא הספקתי להיתרכז כי שנייה אחריי ניקולס הטיח את שפתיו על שלי בחוזקה
דורש כניסה לפי ונושך את שפתיי התחתונה
נתתי לו, רציתי את זה, הרבה יותר ממנו. אני זקוקה לסגירת מעגל הזאת
אני נואשת לסגירת מעגל הזאת
הוא תפס במותניי וקירב בנינו בחוזקה
הלשונות שלנו היתערבבו ואני מצאתי את עצמי מתענגת מטעם שפתיו
הנשיקה מהר מאוד העמיקה ושנינו הבנו שזה לא המקום להמשיך אותה

״בואי״ הוא אמר ותפס בידי מוביל אותי לרכב שלו
כל הדרך הייתה שתיקה, הוא נסע כל כך מהר עד כדי כך שפחדתי שנעשה תאונה
הזעם והכאב בעיניו התחלפו לתשוקה שהגענו לביתו הוא מיהר לסגור את הדלתות ולהפיל אותי על מיטתו בחוזקה כשהוא רוכן מעליי ממשיך את הנשיקה, מעמיק אותה ומלקק את שפתיי התחתונה ברעב

הוא נפטר מהשימלה הצמודה מנשק כל פיסת עור באיטיות מייסרת

״ניקולס״ גנחתי את שמו והרגשתי את איברו מזדקף כנגד ביטני התחתונה

״תגידי את זה שוב״ הוא לחש לאוזני וגנחתי את שמו בחוזקה כשהרגשתי אותו מנשק אותי שם, וחוקר כל פינה בייסורים

״ניקולס בבקשה״ לחשתי לו חסרת איפוק
הרגשתי שאני עומדת להיתפרץ כל רגע
הגוף שלי היה זקוק לו

״חיכיתי לזה יותר מידי זמן״ הוא מילמל מנשק את ירכי ואז עולה למעלה
החזקתי בו חזק

״ניקולס״ לחשתי את שמו חסרת סבלנות

״מה״? הוא שאל מנשק את ביטני ועולה למעלה לכיוון צווארי

״אני צריכה אותך״ לחשתי בשקט מחזיקה בגבו בחוזקה

הוא פתח את המגירה והוציא משם קונדום
הוא הלביש אותו עליו ונדחק לתוכי בעדינות
הוא זז בתוכי בהתחלה לאט אבל אחרכ במהירות והרגשתי שאני לא עומדת בקצב
שנינו היינו רעבים לזה, ואני נישקתי את צווארו איפה שרק יכלתי

הוא גנח את שמי בשקט ואני עצמתי את עייני מתענגת מכל רגע

לא דיברנו, לא הינו צריכים לדבר בישביל לדעת מה השני מרגיש
שנינו היינו זקוקים לזה, המשחקיי כוחות התישו אותי
הוא התגלגל מעליי בעייפות ובהה בתיקרה של החדר
לא דיברתי רק חיכיתי שירדם כדאי שאני אוכל להיתלבש וללכת, להעלם כיאילו מעולם לא הייתי
״אני מצטער גל״ הוא אמר שוב והבטתי בו מבולבלת
שוב הוא מצטער
על מה?

״אני מאורס״ הוא פתאום זרק לאוויר בשקט
עצמתי את עייני בחוזקה
זה לא קרה עכשיו

היה שקט בחדר כך שאני בטוחה ששמעו את הלב שלי נשבר למיליון חתיכות
מיליון חתיכות קטנות בלתי ניתנות להרכבה

ואני יודעת ותמיד ידעתי, לאהוב זה דפוק.

סילקו אותי מהבית ספר אז כתבתי עוד 3 פרקים בזמן שאני בבית:)
מחר יהיה מרתון תגיבווו

Stay strongWhere stories live. Discover now