" ואת האמנת לה? "
תגידי לא.
" בהתחלה.. " מלמלתי מבויישת ועיניי נפלו היישר לרצפות.
תהרגו אותי עכשיו.
אני כזאת מטומטמת.
" הבנתי. " הוא מלמל. " את בכלל לא סומכת עליי. אפילו לא טיפה. " הוא חייך חיוך מיואש ועצוב, משחרר את ידיו ממני ומוזיז אותי ממנו בעזרתן.
" הארי.. " קראתי אחריו והנחתי את ידי על כתפו. התלתלים שלו זהרו לאור השמש והעיניים הירוקות שלו הביטו בי בכאב. הוא נראה כל כך פגיע באותן שניות, כשהוא הביט אל תוך עיניי ועיניו אחזו כל כך הרבה אכזבה מאחוריהן.
" עזבי, אמה. לא נעלבתי. גם אני לא הייתי סומך על עצמי, אם הייתי את. " הוא השיל את ידי מכתפו והתחיל להתקדם לכיוון ביתו. העיניים שלו לא נראו ירוקות יותר, ולאהיה שום רגש מאחוריהן. " את לא מגיעה לי גם ככה. " הוא מלמל לעצמו, וחשב שלא שמעתי.
אבל שמעתי.
" הארי.. תעצור, בבקשה. בוא נדבר.. אני לא רוצה לריב איתך, הארי. לא היום. " תפסתי בכף ידו הגדולה, בכוח מכריחה אותו לעצור שוב ולהיעמד מולי. הוא הביט מטה אליי, חוקר את עיניי במבט מבולבל. " תן לי להסביר את עצמי. בבקשה. "
אני פשוט מצליחה להרוס כל דבר טוב שאני בונה.
" אני לא צריך שתסבירי לי. אני מבין יפה מאוד לבד. עכשיו, תעזבי אותי. לכי הביתה, אמה. " הוא ביקש, ביאוש. הוא היה כל כך מיואש. אני גורמת לו להיות מיואש.
" לא. " התעקשתי, אך כל מה שהוא עשה היה לגלג את עיניו.
" פאק- בסדר, אז תעשי מה שאת רוצה. לא אכפת לי. " הוא מלמל בכעס, אבל הגומה שלו שדיברה יחד איתו גרמה לו להיראות כמו הארי שלי, הארי החייכן, שמביט בי עם אהבה בעיניו, ולא יאוש.
הוא התחיל לצעוד לכיוון ביתו, ואני אחריו. הלכתי בקצב שלו, מצמידה את הפער בינינו ומשלבת בין האצבעות שלי, לשלו. הוא לא התנגד, לשמחתי, ואני מרחתי את אגודלי מעל גב כף ידו, כדי להרגיע את רוחו. כשהגענו לביתו, הוא נכנס לבפנים ועלה לחדר שלו, ואני כמובן, אחריו. הוא נשכב על מיטתו ואת שתי ידיו הוא הניח מאחורי עורפו, תומכות בראשו כשהוא מסתכל לכל מקום אחר, מלבדי. התיישבתי לידו והסתכלתי עליו בשתיקה, אפילו כשהוא כועס הוא חמוד.
" בייבי.. " ידעתי שלקרוא לו ככה ירכך את איך שהוא מרגיש. אני יודעת שהארי מתעצבן במהירות, אז אני חייבת לעשות הכל כדי לעדן אותו לפני שאני מתחילה לדבר. עיניו נדבקו אל שלי ברגע שהמילה עזבה את שפתיי. " אני צריכה אותך, אל תיהיה חסר רגישות כלפיי דווקא עכשיו. " הנחתי את ידי על בטנו כשאני מעבירה את אצבעותיי על השרירים שלו. " בבקשה, לפחות תדבר איתי. תגיד לי מה אתה חושב, כדי שאני אוכל להגיד לך למה אתה טועה. "
YOU ARE READING
Meant To Be
Fanfiction#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כול...
