Meant To Be

Part 49

" אמ.. את לא מבינה איך כואב לי על הארי. הלכתי לבקר אותו פעם אחת, כשראיתי שהוא לא מתנהג כשורה בבית ספר, מתחיל להפריע בשיעורים יותר מהרגיל וקצת ממורמר מהבדיחות שלנו. הוא שבור, אמ, הרוס ועצוב. כואב לי לראות אותו ככה. הוא מנסה להאמין שתחזרי למרות שהוא יודע שאת לא. הוא לא מדבר עלייך בכלל וכל פעם כשמישהו מזכיר את השם שלך הוא מתעצבן או מבקש להחליף נושא. אמה, בבקשה תחזרי, לפחות בישבילו. "

הסתכלתי על הארי כשדמעות עולות לעיניי מההודעה המחרידה הזו, הארי הסתכל עליי וחיכה שאגיד משהו.
" חוצפן אחד. "

" מה? " הארי שאל.

" אמרתי לך להמשיך הלאה. אני אמורה לשמוע מסטייסי כמה אתה סובל בגללי? "

" אם הייתי רוצה לשכוח אותך הייתי נמצא כאן עכשיו? את רוצה שאני אשקר לך? " שאל בכעס.

" לא. " המשכתי לכעוס כמוהו, אבל הוא נשאר מסתכל עמוק עמוק לתוך עיניי.

" אוקיי. אז את צריכה לדעת שהיה לי קשה. את צריכה לדעת שהרגשתי רע והתגעגעתי אלייך, בסדר? ואני אומר לך את זה.. כי אני חייב להוציא את זה כבר. אני לא יכול לשמור את כל הרגשות שלי בפנים. את הדבר היחידי שחשבתי עליו. אז תפסיקי לחשוב שלשכוח ממך זו אופציה. " הוא הדגיש את המילים במשפט האחרון, המילים שלו שברו אותי לגמרי.

" אתה חייב! הארי, הם לא ייתנו לי לחזור. " דמעה זלגה מעיני באיטיות וידי הוצמדה לחזהו ותפסה את חולצתו, מכווצת אותה חזק. אני לא סובלת את המחשבה הזאת. אני זאת שגורמת לו להרגיש רע.

" לא. לא הולך לקרות. " הוא התעקש, הבן אדם הכי מעצבן בעולם.

" בבקשה! " התחננתי בפניו, מושכת אותו אליי ומחבקת כיאילו היה הדובון שלי.

" לא, לא אמה, לא. " הוא חיבק אותי בחזרה, זו התחושה הכי טובה להיות בין הידיים שלו. " אח.. " הוא התלונן על משהו שגירד בגבו. " מה זה? " הוא רטן והוציא את התמונה שהביא לי מאחורי חולצתו. הוא הסתכל על התמונה, פשוט בהה בה למשך כמה שניות ואז הסתכל עליי. " את היחידה שאי פעם אהבתי. היחידה שאי פעם עשתה אותי מאושר. " הוא הראה לי את התמונה והעיף אותה הצידה. " בואי אליי. " הוא סימן לי לבוא לחיבוק, וכך עשיתי, בלי לחשוב פעמיים.