Fight for you

פרק 1-

-נקודת מבט קלייר-
"מנצחתת.... זאבה לבנה" הבן אדם שנלחמתי נגדו היה שכוב על הרצפה, כנראה מחוסר הכרה, הסווצרט שלי עדיין כיסה את הראש שלי, מכסה את השיער החום הבהיר שלי.העיניים הירוקות שלי היו הדבר היחידי שיכלו לראות. אם הייתם שואלים אותי, כנראה הייתי נראת כמו מטומטמת.

הגוף שלי היה מלא באדרנלין כשהתחלתי להרגיש קצת זיעה, לבשתי טופ שחור ושורט שחור תואם. אני משתמשת בטכניקה חדשה כל פעם שאני הולכת מכות. כשאני רואה את ההזדמנות לנצח אני ישר מורידה אותם לרצפה.

הרמתי יד והעפתי את הזיעה מהמצח כששמעתי מלא אנשים צועקים בשם שלי בשמחה.

גיחוך קטן עלה על פניי כשראיתי את הבן אדם ממולי מכוסה בדם ופצוע על הרצפה. ועדיין, אני לא מרגישה שום רגשי חרטה על מה שעשיתי. אני אף פעם לא. הוא יודע שזה מה שקורה שנלחמים נגדי. ואני, כבן אדם שנלחמת לא אמורה להרגיש משהו כשאני נלחמת. ככה זה.

זה היה כבר הניצחון הרביעי שלי הערב והתחלתי קצת להתעייף. אבל לא עד כדי כך. הכי הרבה קרבות שהיו לי בכללי בלילה אחד היו חמש עשרה. ועדיין, הצלחתי לנצח בכולם. אני הייתי הבן אדם שאי אפשר להביס אותו. בנים בדרך כלל שונאים את זה כשהם רואים אותי, כי אני בת, אבל אני לוקחת את זה כיתרון. לפעמים אני מראה להם כמה ׳פרחה׳ אני כשזה מגיע לקרבות. הם חושבים שזה בדיחה בשבילם כי אני בת. טוב אז בדרך כלל אני מראה להם את הקטע המצחיק בבדיחה הזאת: אני מביסה אותם עד לריצפה. ברור שזה לא מצחיק בשבילם, אבל בשבילי- בטח שכן.

"אוקיי זאבה לבנה, עשית עשר אלף עד עכשיו, רוצה להמשיך או לעזוב עם הכסף?" ננסי, המנהלת שלי שאלה אותי כשהיא הראתה לי את הכסף. חייכתי, והוצאתי את הבקבוק מים. שתיתי לאט לאט.

"לעזוב, אני קצת עייפה." אמרתי לננסי. לקחתי שבע אלף והשארתי לה שלוש.

ככה זה היה איתי ועם ננסי. ננסי הייתה הבן אדם היחידי שבאמת הבין אותי. היא ראתה את הכישרון שלי בזה והחליטה לילה אחד לעזור לי להמשיך לקדם את זה, רק בתנאי שהיא תהיה המנהלת שלי. ברור שהסכמתי, ואחרי זמן קצר התקרבנו ונהיינו גם חברות טובות. אפשר להגיד שהיא הייתה האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לי.

ברור שהיו לי גם הורים, אבל שניהם אהבו לשתות. אמא שלי מעשנת, אבל זה נדיר שהיא כן. אבא שלי הוא זה שאהב לשתות ולעשן. אני לא יודעת מה קרה להם ששינה אותם באופן פתאומי כשהייתי עוד צעירה, אבל כל זה היה בעבר. יותר טוב להשאיר את זה איך שזה.

יצאתי כל שתי לילות לקרבי רחוב. גם בנות נלחמו נגדי, וגרמתי להם לעזוב עם אף מדמם או אפילו שבור.