-הווה-
"אני.." דילן התחיל לגמגם. התחלתי לחשוב שהוא מסתיר ממני משהו.... איזהשהו קול בתוכי צועק לי לא לסמוך עליו, בגלל שכל כך נפגעתי ממנו בעבר, אבל הלב שלי אומר שרצוי שאשחרר ממשקעי העבר ופשוט אפתח את הלב שלי פעם אחת, ומי אני שלא אקשיב ללב! וחוץ מזה אנשים משתנים!! נכון?
"אני פשוט מתאר לעצמי שאם הייתי במקומך הייתי רוצה לנקום בנו, להחזיר לנו, הרי עשינו לך דברים ממש רעים, אין לך מושג שוב כמה שאני מצטער ומתחרט" אמר וניכר היה בעיניו שהוא עמד לבכות. גם אני הייתי על סף בכי, מהתרגשות, אני ממש אוהבת אותו, וכנראה תמיד אהבתי. "לגבי מה שאמרת קודם...אתה באמת אוהב אותי?" הסמקתי וליפפתי את שיערי. בנות, מכירות את זה שאתן בסביבת בן חתיך ואתן מתחילות להיות מודעות לעצמכן ולתנועות שלכן? או שזאת רק אני? כי זה לגמרי קרה לי עכשיו.
"כן, אין לך מושג כמה" חייך דילן ונשק לי שוב, השפתיים שלנו זזו כאילו נוצרו זו לזו, הרגשתי כיף, הרגשתי גן חיות! "אז מה אנחנו עכשיו?" שאלתי. שיט זה יבהיל אותו! למה את חייבת להיות כה חסרת טאקט דבי! למה?!
"מילה אחת שלך ואני רק שלך, עוזב את הסטוצים, עוזב את ג'סיקה, עוזב הכל" הוא אמר בשקט ואני הסמקתי. אני לא מאמינה שדבר כזה קורה לי, אפילו בחלומות שלי לא דמיינתי את זה. "אני רוצה אותך" הוסיף ושיחק לי בשיער, זה הרגיש כל כך טוב. "גם אני אותך" אמרתי בלי לחשוב והסתכלנו אחד על השנייה וחייכנו. נשארנו שם עוד 20 דקות פשוט מחובקים עד שנזכרתי שאני חייבת לחזור הביתה.
"נתראה מחר? חברה שלי?" אמר דילן כשעצרנו ליד ביתי. "בטח, חבר שלי" אמרתי וצחקנו, זה מרגיש טוב להגיד את זה, דילן גורדון חבר שלי!
"איפה לעזאזל היית?!" אבא שלי צעק כשנכנסתי הביתה, אמא עמדה חצידו כועסת. "יצאתי לרוץ" השבתי בנונשלנטיות. "את יודעת כמה דאגנו?! אביך כמעט הזמין משטרה!" צעקה גם אימי וכך ידעתי שהמצב רציני, אבי מתעצבן במהרה ובדרך כלל אימי היא השפויה, אבל עכשיו הבנתי שאם גם היא כועסת כנראה העניין רציני.
לא מגיעה להם הסליחה שלי, הם מפילים עליי אחות משמיים ומצפים שאני לא אצטרך קצת זמן לעצמי? לעכל? הם ממש חצופים.
"סליחה לא יקרה שוב" אמרתי בכניעה ונאנחתי. היי, אל תאשימו אותי שלא עמדתי על שלי, עדיף לחיות בפיוס איתם אם אני רוצה את הפאלפון שלי ולא להיות מרותקת לחודש הקרוב. עדיף להיות חכם מאשר צודק!
הוריי לאט לאט התרככו ואימי חיבקה אותי. "את חשובה לנו דבס, אל תברחי ככה טוב?" אמרה אימי ואני די התרגשתי, פעם ראשונה בהמון המון זמן שהם דואגים לי או מתייחסים אליי בכלל. הם כל היום בעבודה שלהם....
עליתי להתקלח וחשבתי על כל היום המטורף הזה, וגם על מחר, איך יהיה לפגוש את אמה? מה יהיה עם ברנדון? וג'סיקה? לעזאזל עם כל המחשבות האלה....
יצאתי מהמקלחת וחיפשתי את הקרם גוף שלי, אוף איפה הוא?! בטח אמא שלי גנבה לי... אוף איתה... הוריי ישנו אז התגנבתי בשקט וחיפשתי את הקרם שלי, איפה היא יכלה לשים אותו?! ראיתי על השולחן ממעטפה חומה כזאת והסקרנות השתלטה עליי. הלכתי על קצות האצבעות לחדרי כדי שאראה באור. פתחתי...
-------
עצרתי אתכם במתח קצת(:
קודם כל והכי חשוב תודה על עוד מעט 3 אלף קוראים!! קהל קוראי הסיפור גודל ממש מהר ואין לכם מושג כמה זה מחמם לי את הלב! באמת זכיתי בכם תודה!!
סליחה שאני לא עומדת בזמנים לאחרונה, יש לי המון עומס בלימודים אבל אני יודעת שזה לא תירוץ! מבטיחה להשתדל להעלות בזמן!!
הסיפור החדש שלי- אהבה בלי מסיכות יהיה שונה מהסיפור הזה והרבה יותר כיף משופר ואופטימי! אבל אני מעדיפה לסיים את הסיפור הזה ואז להתחיל אחד אחר כדי שלא אזניח...
ודבר אחרון, איזה כיף שסוף סוף יש תמונה של דבי! סורי אם ככה לא דמיינתם אותה.... ניסיתי למצוא תמונה הכי קרובה לאיך שאני מתארת אותה(:
נתראה ביום ראשון יפים שכמותכם!
YOU ARE READING
The list
Romanceכמעט כל חיי זכרתי את עצמי כילדה שמנה, דחויה, מכוערת, חסרת בטחון, וילדי היסודי והחטיבה הזכירו לי את זה בכל יום, בכל שעה, אפילו עד לחלומות הם רדפו אחריי קוראים לי בכינוי המפורסם ביותר "דבי הדבה" אבל עכשיו, חזרתי. מינוס 35 קילו פחות, אי אפשר לזהות אות...
