The list

1.9

"וואט דה פאק?!" ג'סיקה צעקה ונראתה עצבנית. פלטתי צווחה למשמע הסטירה שהיא נתנה לדילן. "רק שבוע שעבר בערב של המסיבה אמרת לי שאתה אוהב אותי! רצית שננסה לחזור!! מה אתה עושה?!" היא כבר בכתה. הרגשתי רע עם עצמי, אולי אני אפסיק עם כל עניין הרשימה הזה? אני לא בנויה להרוס חיים של אנשים. למרות שזה מה שעשיתי. שיט.

"ואת, את זונה מטומטמת שלא יודעת שהיא זונה מטומטמת, מה את חושבת שדילן אוהב אותך?! הוא ישתמש בך ויזרוק כמו לכל הבנות!" היא לא השתנתה. היא הייתה ונשארה אותו אדם מגעיל מהחטיבה, אתם יודעים מה? מגיע לה!

איזה מזל שכולם בשיעור אחרת היו פה מעגל של אנשים נאספים סביבנו לראות את הדרמה שג'סיקה עושה, היא בכתה וצעקה ולא שלטה בעצמה. "מה עשיתי לכם שאתם ככה בוגדים בי אה?" שאלה ושתקנו. דילן בהה ברצפה כאילו נגמרו לו המילים מהפה. אני רציתי לצעוק עליה בחזרה את כל הדברים המגעילים שהיא עשתה לי, אבל גם שתקתי. הצלצול להפסקה נשמע. כל התלמידים יצאו.

"ג'סיקה את באה?" שאלה אחת החברות שלה שלא הכרתי. היא הביטה בה ואז באנו והלכה. "דבי, אני.." "הכל בסדר, אני פשוט צריכה קצת זמן לבד" אמרתי והלכתי לפינה בחצר הגדולה שאף אחד לא מכיר, הייתי שם כשדניאל לא באה לבית ספר בחטיבה ולא רציתי להתמודד עם כולם, כמה זכרונות מהמקום הזה.

קברתי את פניי בידיי והתחלתי לבכות. לבכות מההורים שלי, לבכות מג'סיקה, לבכות מדילן, פשוט לפרוק. אני באמת מרגישה שאין לי למי לפנות, אין לי אף אחד שאני יכולה לפתוח בו, כל האנשים הקרובים בחיי פגעתי בהם או התרחקתי מהם. אני כל כך מטומטמת.

"יום קשה?" שמעתי קול מאחוריי, זה היה אוסטין. ניגבתי את הדמעות והרמתי את ראשי אליו, הוא התיישב לידי.

"אין לך מושג כמה" נאנחתי וחייכתי חיוך ציני. "את רוצה להגיד לי מה קרה?" שאל.

"אתה יודע לשמור סוד?" שאלתי. "ככה כולם אומרים" אמר וצחקקתי קצת.

סיפרתי לו, סיפרתי לו הכל, מהבריונות בחטיבה, להחלטה שלי ושל הוריי שאחזור לבית ספר הישן, רעיון הנקמה שלי, המסיבה, התקרית עם דניאל ואמה, דילן, ג'סיקה, אפילו ניקול. הרגשתי שאני צריכה לשתף את זה עם מישהו, לא להיות עם זה לבד, וירדה לי אבן ענקית מהלב.

"וואו, את מסובכת יותר משחשבתי" אמר אוסטין לאחר כמה דקות של הלם. "אני פשוט לא חושבת שכל עניין הרשימה הזאת זה רעיון טוב יותר אתה מבין?" אמרתי בשקט.

"אני חושבת שמרוב שפגעו בך בחיים התחלת לחשוב שזאת הדרך שבה החיים מתנהלים" אמר וכמעט בכיתי, בתוך תוכי ידעתי שזה נכון. "את חייבת להתחיל להאמין בטוב של אנשים, לסמוך עליהם, לא כולם רוצים לעשות לך רע"

"אבל ככה זה נראה!" כבר ממש בכיתי. "אם את תעשי דברים רעים דברים רעים יקרו לך" אמר. "תסתכלי איזה יפה וחכמה את, ברגע שאת מתעסקת עם העבר את תחזרי להיות אותה אחת, את באמת רוצה את זה?" "אתה באמצ חושב ככה?" שאלתי ודי התרגשתי, פעם ראשונה מישהו אמיתי בבית ספר הזה.

"כן דבי" אמר וחייך. גם אני חייכתי. לאט לאט רכנתי לכיוונו ונישקתי אותו.
---

היי יפים שלי!! לא כתבתי איזה שנה כאן וזה ממש לא בסדר! כל היום כיפור ותחילת שנה והחגים היה לי מאוד עמוס והייתי צריכה לסדר את עצמי, ועכשיו אני איתכם!

בגלל היעדר הכתיבה שלי, החלטתי על מרתון!
ככל שתגיעו יותר מהר ל25 הצבעות יהיה עוד פרק, עד איזה 3,4 פרקים (כי זה מה שמוכן)

מטרת המרתון היא להתקדם בסיפור, וכמובן שתקראו ותהנו!(:
הכנתי כבר את הפרק הראשון של אהבה בלי מסכות וזה הולך להיות 🔥!!

אם 10 אנשים יכתבו לי בתגובות שהם רוצים לראות את הפרק הראשון אז אני אעלה את זה כבר היום!(:

חשוב לי להבהיר שאני לא כותבת רק בשביל הצבעות וקריאות ופרסום, זה פשוט שחשוב לי לראות מי קורא את הסיפור ולשמוע את דעתכם ולהגדיל את הקהל (:

ודבר אחרון רציתי לאחל לכם חג סוכות שמח, תהנו, תבלו, ותשמרו על עצמכם!!