מלאכי האהבה

מלאכי האהבה-פרק 15

נקודת מבט עומרי:

דפיקות נשמעו בדלת ביתי, ישבתי על הספה עם רגליים על השולחן מחזיק בקערת פופקורן ורואה סרט אקשן בשם ״חטופה 1״ ראיתי את הסרט הזה ואת שתי הסרטים האחרים כמה פעמים אבל אני מכור ורואה את זה שוב פעם כל פעם מחדש, עצרתי את הסרט בדיוק בקטע (⛔️אזהרת ספויילר⛔️) שהאבא מחשמל מישהו כדי להוציא ממנו תשובות ואז מחשמל אותו למוות, מסתכל לכיוון דלת הבית בייאוש ובעצבים, חושב לעצמי מי יכול להפריע לי עכשיו בשעה הזאת?, ובשעה הזאת אני מתכוון ל00:01 (חצות) ״פתוחחח״ צעקתי לדלת, יותר נכון לכיוון הדלת, הדלת נפתחה קצת ורומי נכנסה לבושה רק בפיגמה קצרה גוררת אחריה מזוודה גדולה, הסתכלתי עליה רומז לה להכנס וכשהיא נכנסת וסוגרת את הדלת אני מסתכל עליה במבט של ׳מה לעזאזל את עושה פה?!?׳ המשכתי להסתכל ואז אמרתי את המשפט שהמבט שלי היה אמור לגרום לה להבין ״מה לעזאזל את עושה פה בשעה הזאת רומי?!? קבענו לצאת בחמש לפנות בוקר לא בחצות״ אמרתי מסתכל עליה בשאלה, ״אהה..., אממ...., חשבתי שאולי אני אשן כאן כדי שנוכל לקום ביחד בבוקר ולצאת כמה שיותר מהר בלי להתעכב״ היא אמרה בשקט קצת נבוכה, ״אוקיי, בחדרי אורחים למעלה את יכולה לשבת פה איתי ואז אני אקח אותך את פשוט גרמת לי לעצור באמצע במתח אז...״ אמרתי רומז לה שהיא מפריעה אבל בפנים רוצה שהיא תשב לידי ותתכרבל איתי בספה כמו באותו היום שאכלנו ביחד את הפיצה, היא התיישבה וראיתי שקר לה בעוד לי נעים בגלל המזגן, שמתי עליה את השמיכה והיא הניחה את ראשה על הכתף שלי, ״מה רואים?״ היא שאלה בחיוך, ״חטופה 1״ אמרתי לה, ״תמיד רציתי לראות אבל פחדתי קצת״ היא אמרה בשקט, חייכתי אליה ושמתי את הסרט מהתחלה.

הסרט נגמר ורומי עעברה לשכב על החזה שלי מנומנמת אבל לא ישנה, ״סליחה״ אמרתי בשקט מקווה שהיא לא שמעה ואז מקווה שהיא כן שמעה, ״על מה?״ היא מילמלה ״על איך שהתנהגתי ואיך שצעקתי עלייך באותו היום, לא יצאתי בסדר״ אמרתי לה, ״חלק מ להתגבר ולעבור לדרך חדשה, זה לדעת לבקש סליחה, אבל המבחן האמיתי, זה לדעת מה הטעויות שלך, להודות בהם ולבקש סליחה, מזה אפשר לדעת שהסליחה באה מהלב ולא ממצפון״ היא אמרה בשקט, צחקתי קצת שכחתי כמה היא חכמה גם כשהיא כמעט נרדמת, ״אז את סולחת?״ שאלתי מחייך, ״כן עומרי אני סולחת״ היא אמרה בחיוך קטן והתערב לה בחזה שלי, חיוך עלה על פניי מלראות אותה ככה, לא שמתי לב שבהיתי בה עד שהיא העירה לי ״אולי במקום לבהות בי תיקח אותי למיטה כי אני ממש עייפה ואני לא חושבת שאני אצליח ללכת כך הרגליים בלי ליפול או לקרוס מעייפות״ היא אמרה בחיוך קטן מצחקקת טיפה ושוב מתכרבלת בחזה שלי, הרמתי אותה עם השמיכה ושמתי אותה במיטה בחדר שלי ונשארתי לידה מחכה שהיא תירדם, ״אתה מפחד ממחר?״ היא שאלה לפתע, ״לא״ אמרתי לה אבל אני כל כך כן ״אני יודעת שכן זה לעבור שינוי גדול, גם אני מפחדת, להגיד שאתה מפחד לא הופך אותך לחלש״ היא אמרה בחיוך שוב מתכרבלת על החזה שלי ״כן רומי אני מפחד״ אמרתי לה בלחש, ״רוצה לישון איתי היום?״ היא שאלה בחיוך, ״את נמצאת בחדר שלי במיטה שלי הייתי ישן כאן בכל מקרה״ אמרתי לה, היא צחקה מעט ״למה את רוצה שאני אשן איתך?״ שאלתי בחיוך ״אני מפחדת״ היא לחשה, ״ממה?״ שאלתי בסקרנות, ״מהחיים״ היא אמרה ונרדמה, נשימותיה הפכו לא לאיטיות וסדירות, סידרתי את שתינו שיהיה לי נוח והזזתי אותה מהחזה שלי כורך את היד שלי מסביבה ונופל לשינה עמוקה עם חיוך גדול.

״עומריייי קוםםםםםם״ שמעתי צעקה והתעוררתי באיטיות ממצמץ כמה פעמים עד שאני מתרגל לאור בחדר, הסתכלתי על רומי שבין זרועותיי שמחבקות אותה ומקרבות אותה עליי בחוזקה, הבנתי שהיא זו שצעקה חייכתי אליה ״בוקר טוב״ אמרתי לה עדיין לא משחרר אותה מהחיבוק רוצה להרגיש אותה קרובה אליי עוד קצת ״בוקר טוב עומרי״ היא אמרה במתיקות, קולה עדיין היה צרוד מעייפות והסגיר את זה שהיא קמה רק מספר דקות לפני, חייכתי אליה ״אתה מוכן לתת לי לקום? אני צריכה לשירותים״ היא אמרה וצחקה במבוכה, ״כן סליחה״ אמרתי ושיחררתי את החיבוק, חום גופה נעלם וקור מילא אותי במקום, ׳פאק עומרי אתה נשמע כמו בחורה׳ שמעתי קול בראשי, היא יצאה מהשירותים וביקשה מברשת שיניים, נתתי לה ולקחתי גם אחת מתחיל לצחצח והיא לידי מצחצחת גם, אני רוצה לקום ככה כל בוקר.

הוצאתי את המזוודות ושמתי אותם במכונית שלי ונכנסתי חזרה לבית, רואה ערימה של פנקייקים נס קפה בשבילי ועוד כוס גבוהה של שוקו קר, רומי עמדה ליד הגז והפכה פנקייק, התקרבתי אליה מאחורה מחבק אותה, היא נדרכה וכשהגבינה שזה אני השתחררה מעט, ״תודה״ אמרתי מסניף את שיערה, ״על מה?״ היא שאלה והוציאה את הפנקייק מהגז לוקחת עוד מהבלילה ושמה, ״שהיית איתי אתמול והיום, שסלחת לי, זה לא מובן מאליו, תודה על זה״ אמרתי והיא חייכה והנהנה, ״ברור עומרי מה שהיה בעבר נשאר בעבר בוא נתמקד בהווה״ היא אמרה בחיוך והפכה את הפנקייק, התרחקתי ממנה והתחרטתי שעשיתי את זה כי שוב קור נכנס לגופי.

אכלנו את הפנקייקים מפוצצים אותם בשוקולד רומי הייתה מלוכלכת כולה בשוקולד בפרצוף וזה נתן לה מראה חמוד, סיימנו לאכול ופיניתי את הצלחות, לקחתי את המגבונים וניקיתי לרומי את הפנים מהשוקולד שלה, היא חייכה לקחה את המגבונים והמשיכה לבד, כשהיא סיימה יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית שלי שבה המזוודות.

התחלנו בנסיעה הארוכה שמים שירים על פול ווליום ושרים, גיליתי הרבה דברים על רומי, אחד מהם זה שהיא משוגעת, אני בטוח שאם היא לא הייתה חגורה היא הייתה עומדת כדי לרקוד ולשיר, היא צרחה לחלון את מילות השירים, חושבת שהיא יודעת לשיר כשהיא לא, התקרבנו לרחוב והחנתי את האוטו בחנייה ברחוב שליד רחוב הארט, הוצאנו את המזוודות והתקדמנו ברגל לרחוב הארט, נכנסנו לשירותים ציבוריים שהיו כמה מטרים לפני הרחוב והכנסתי אצ רומי לשם נותן לה בגדים שתלבש, את הבגדים החדשים שלה, פתאום התחושה שהיא תלבש בגדים כל כך חשופים במקום כזה הפריעה לי, אני אוהב את רומי, אני רוצה שהיא תהיה שלי, ואני לא רוצה שמישהו יסתכל על משהו שאני רוצה שיהיה לי.

היא יצאה לבושה והתקדמנו לכיוון הרחוב נכנסים אליו, מבטים הופנו אלינו אבל לא ייחסנו לזה חשיבות והתקדמנו לכיוון הבית שרומי שכרה לנו, נכנסנו ומיקמנו את המזוודות מתחיל לסדר את הדברים שיש במזוודה, התחלנו מהחדר אמבטיה ומשם הלאה, עצרנו כשנשמעו יריות בחוץ, המון יריות, צרחות וצעקות נשמעו, של ילדים, של מבוגרים, רוב הצעקות היו לילדים ואמרו ״להכנס לבית ולשמור על עצמם״ אני חושב שאפילו הילדים הבינו שכנראה להורים שלהם אין סיכוי כמו שההורים הבינו, זה כמו מלחמה קטנה, חזקים על חלשים, הסתכלתי על רומי שעל פרצופה הקטן עלה מבט מפוחד ודמעות עלו בעיניה, הבנתי שגם היא הבינה את המתרחש, הולך להיות כאן שפיכת דמים גדולה, התקדמתי לכיוון דלת הבית ויצאתי לבחוץ לראות מי אלו שזורעים אימה גדולה כל כך ברחוב הזה, והמראה שראיתי, זה ממש לא היה המראה שציפיתי לו.