בין אלפא לאומגה

20

אני עולה ישר למעלה כשאנחנו חוזרים לבית של אליאס.
"ריין? דברי אלי-" אני טורקת את דלת חדר השינה בפניו של אליוט, אני צריכה שקט לעצמי וזה לא יקרה כשהוא עומד לי מעל לראש. אני מתיישבת על המיטה ומושכת את השמיכה מעל לראשי עד שהחשיכה עוטפת אותי מכל כיוון. בעיניים עצומות אני סופרת את הנשימות שלי כדי להרגע, כשהן מגיעות לקצב יציב אני מרשה לעצמי לחשוב על כל מה שקרה.
לאחר שכיריאון לקח מהלבנה וגקניבר את היכולת להשתנות הוא גילה את התשלום אותו נאלץ לתת בעבור זה, כוחו הופשט גם ממנו והשינאה גרמה לפירוד בין האחים. שלושת האחים, בנישואי תערובת, הפכו למספר די גדול של להקות שהתרחקו מאוד ואף אחד לא הצליח לגשר מעל לפירוד הראשוני.
המילים של השמאן מהדהדות בראשי, אם הוא באמת מצא דרך לבטל את הקללה הצורה בה דיבר על כך רמזה שהוא לא מתכוון לשתף עם כולם את הסוד.
הידיים שלי אוטומטית נודדות אל מצחי, אל הסימון המקולל הזה, נראה שהוא לא מפסיק לעורר צרות מבחינתי. ציפורני שוקעות בעור ואני מרגישה כאב חד לפני שהתחושה מתקהה. כשאני מורידה את ידי למטה אני לא יכולה שלא להיות מרותקת למראה הנוזל האדום, בטוח שהשתגעתי אם עכשיו אני פוצעת את עצמי.
הדלת נפתחת ואני קופאת ללא תנועה. מישהו נכנס וסוגר אחריו את הדלת, אבל במקום להתקרב למיטה אני שומעת את דלת הארון נפתחת ונסגרת כמה שניות אחר כך. המישהו שורק בזמן שהוא חוצה את החדר ונעלם בחדר האמבטיה. כשהמים מתחילים לזרום אני פותחת חרך הצצה בחומת השמיכה, החולצה שאליאס לבש בבוקר מונחת על אחד הכיסאות. הוא חזר אם ככה, מעניין שהוא לא אמר כלום ואליוט בטח אמר משהו על כך שנסגרתי כאן.
"את מרגישה יותר טוב?" הקול של אליאס בוקע מאחורי, כנראה בהיתי קדימה הרבה זמן ולא שמתי לב שקול המים נעלם. "לא יודעת..."הקול שלי נשמע כל כך חלול באוזני. אני נותנת לשמיכה ליפול ממני על המיטה כמו קן שמקיף אותי. "אליוט אמר שלא הרגשת כל כך טוב-" אני מרימה את מבטי רואה את אליאס מולי, הוא נראה קצת המום "מה קרה לך?" אני מושכת בכתפי "חכי רגע!" הוא נעלם לחדר האמבטיה וחוזר עם מגבת רטובה ותיק קטן. הוא מפנה לעצמו מקום על המיטה "איך זה קרה לך? אני ארצח את השומר הזה" אני מנידה בראשי "לא... זו לא אשמתו!" אני משפילה את מבטי אל הידיים שבחיקי עם הציפורניים האדומות "הוא לא אשם" אני מרגישה את המגבת על מצחי כשהוא מנגב את הדם, אני מרימה שנית את עיני שנתקלות ישר בעיניו. הוא נראה כול כך מודאג "למה עשית את זה?" אין לי סיבה לשקר לו "רציתי להוריד את הכתם לידה שלי" אליאס עוצר לרגע "אני שונאת אותו... תמיד שנאתי אותו" ואני מפחדת ממנו, אבל אני לא מעיזה לומר את זה בקול רם. "הוא יפייפה... את יפייפיה" אני נותנת לעיני לשוטט חופשי על פניו, התוים שלו אולי נראים קשים אבל אם בוחנים אותם מקרוב מגלים קוים רכים יותר שלא נראים במבט ראשון. הוא רוכן קדימה תופס בפני "שלא תעיזי לפגוע בעצמך" אני בקושי מסוגלת לבלוע את רוקי "או ש...?" הוא מחייך "או שיהיה לך עסק איתי" עיני נעצמות בשניה ששפתיו נוגעות בשפתי. אני נותנת לו לקחת שליטה על הנשיקה מופתעת מהעוצמה שלה, אפשר להרגיש רעב מוזר שנובע משנינו. כשאנחנו מתנתקים אני מתנשמת בכבדות,הוא מזיז את השיער מפני אל מאחורי אוזני "אני לא מוכן שיפגעו במשהו ששייך לי".
                             *******

זהו! כל אלו שרצו נשיקה! אתןם מרוצים עכשיו?
(אני מצטערת אני עובדת על לדעת איך לכתוב סצינות כאלו כמו שצריך😓)