בין אלפא לאומגה

40

שאריות המילקשייק שוקו שלי נמסות להן בתחתית הגביע ואני רודפת אחריהן עם הקשית שלי "את רוצה לספר לי מה קרה?" אני מרימה את מבטי אל אליאס.
כשחזרתי לצורה האנושית החולצה שלי הייתה קרועה כל כך שהוא מיהר לתת לי את הג'קט שלו ועכשיו הריח שלו עוטף אותי בצורה הטובה ביותר.
אני מעבירה את ידי על האף שלי שאחרי שינוי הצורה נותר רגיש ביותר לריחות ולמזג האויר. "הלכתי לשירותים, אליוט היה שם" אני עוצמת עיניים "זה הרגיש כמו עוד התקף כשבמקום זאת הפכתי לזאב-" אני פוקחת עיניים ומתנשמת בפחד. "היי הכל בסדר" אליאס מחליק במושבו קרוב יותר אלי, אני אוחזת בחיבוק שלו כקרש הצלה מן הזכרונות. הלב שלו פועם באוזני מעניק קצב שאוכל לנשום ולהרגע. "את חושבת..." אליאס מהסס לרגע אבל ממשיך "את חושבת שהתקפי החרדה שלך היו ניסיונות של הזאב שלך לצאת להגן עליך?" אני חושבת על מה שאמר "תחשבי על זה, כל פעם שפחדת כל פעם שהרגשת בסכנה" הוא לא צריך להמשיך "אז למה עכשיו הוא הצליח? למה זה קרה עכשיו?" מבטו של אליאס פונה לכיוון החניון "את זוכרת מה הרגשת כשיצאנו מן השמורה?" אני מהנהנת "הרגשתי הקלה, כאילו משהו כבד נלקח ממני" אליאס מחייך אלי "אני חושב שהקללה משפיעה עליך רק בתוך השמורה". האמירה שלו משתיקה אותי, עד עכשיו לא האמנתי לחלוטין בקללה הזאת והכח היה נראה לי כמו אגדה יפה שניתן לספר אותה מול האש או כסיפור לפני השינה. מה שקרה לי היום משנה את כל דרך ההסתכלות עליה. "כבר מתחיל להחשיך" אליאס שובר את השקט "בואי נחזור הביתה" הוא נושק לראשי ואז עוזר לי לקום. "בוא נחזור הביתה" אני מחייכת אליו עייפה, אני אמשיך לחשוב על הכל כבר מחר.
אנחנו צועדים ביחד אל הרכב, אני משתדלת להתאים את הצעדים שלי אל קצב ההליכה המהיר של אליאס כשהוא נעצר לפתע. אני מרימה את ראשי מן הרגליים שלנו "מה קרה?" אני מבחינה גם בפנצ'ר בגלגל "יש לנו אחד רזרבי לא?" האחיזה של אליאס בידי מתהדקת "כן אבל רק אחד" הוא מסמן לי להסתכל שוב "מישהו חתך לנו את כל הגלגלים" הוא מסנן בחצי פה. אני מעבירה את מבטי אל הרכב רואה את כל הצמיגים מחוסרי אויר שקועים בתוך עצמם. "זו הליכה ארוכה עד לשמורה לא ככה?" אני מזהה את הקול גם בלי להסתובב, אליוט משקיף עלינו נשען בגבו על אחת האבנים. הקרניים של השמש השוקעת נקלטות בסכין שהוא מחזיק בידו. "מה אתה עושה כאן?" אליאס מושך אותי אל מאחוריו נעמד בצורה מגוננת "אני? אני מתכוון להפוך לגיבור של השמורה, זה מה שאני עושה כאן" אני נוחרת בבוז, ממש גיבור. אליאס מתחיל להתקדם לעברנו "הדרך היחידה שלך להפוך לגיבור כרגע זה להעלם כמו שהופעת" אליאס נוהם "אתה חושב שלבד תוכל לנצח אותי?" אליוט נעמד כחמישים מטרים מאיתנו "לבד?" עיניו עוברות על דמות של אליאס "לא, לבד אני לא אוכל. מזל שאני לא לבד לא ככה?" ראש מאחורי גורם לי להסתובב אל המכונית בדיוק כששישה אנשים לובשים שחור פורצים מתוכה. אליוט עמד במקום שבו הוא עמד זה היה כדי לגרום לנו להיות עם הגב אל המכונית, פגיעים יותר אל מה שנמצא מאחורינו. שניים תופסים בי וארבע מתמקדים באליאס, אני מנסה להאבק אבל הם הרבה יותר חזקים ממני. אליאס מחזיק מעמד לכמה דקות אבל הכוחות הם לגמרי לרעתו והם מצליחים לרתק אותו אל החצץ של החניה. "תחשבו על הסיפור הטרגי הבא" אליוט נעמד בינינו כמו מנהל הצגה מתענג על כל רגע. "יורש הלהקה" הוא מצביע עם סכינו על אליאס "נרצח באכזריות על ידי כלתו לעתיד" הוא מעביר את מבטו עלי "אבל תדאגו להקה יקרה, היא איבדה את צורתה ואת דעתה כשהפכה לזאב" אני נחנקת כשהוא מדבר אל קהל דמיוני "ואביא להם ראש של זאב כהוכחה, זה לא הזוי מדי אם מאמינים לאגדות הישנות"

                          *********
סיפור מצחיק:

הייתי בטוחה שפרסמתי אתמול את הפרק... מסתבר שלא.... אני מאשימה את השעות שלא ישנתי בהם (למרות שאני חייבת להתוודות שישנתי *מעולה* בסופ"ש [מקווה שגם אתם.ן])
בכל מקרה אופס?!