לנשק קרפדה זה לא כל כך מגעיל כמו שחושבים, חשב לעצמו דראקו מאלפוי.
הוא ידע שהשנה יתקיים נשף חג המולד בהוגוורטס, ולא ידע מה יותר גרוע-להיתקע בלי דייט, או לצאת עם פנסי פרקינסון.
אז הוא ניסה אפשרויות שונות. הוא בדק את כל הפרחים בגינת ביתו בניסיון למצוא אצבעונית בפנים, שחה עמוק בים בניסיון למצוא בת ים קטנה שתסכים לצאת איתו ואפילו צעק "אני מאמין בפיות" כדי שפיטר פן יבוא לקחת אותו והוא יוכל להזמין את טינקר-בל לנשף.
כן, הוא מפדח. מן הסתם הוא היה מתנהג אחרת אם הוא היה יודע שאני רואה אותו.
אבל הוא כבר היה על הרכבת להוגוורטס, ולא היה לו דייט.
כמוצא אחרון הוא נישק את הקרפד הטיפש של שלונגבוטום. לא בדיוק צפרדע, אבל מספיק קרוב. בעודו תוהה אם הרמיוני גריינג'ר לוהטת בעיניו או שעדיף לו לנסות את החתול שלה, המכשפה עם עגלת הממתקים עברה מולו.
ושם, בין צפרדעי השוקולד וסוכריות הברטי-בוטס, הוא ראה אותו.
הוא הרגיש זיק ניצת ביניהם, והוא ידע שזו התאהבות. אהבה ממבט ראשון, כמו שאומרים.
"אני רוצה אותו," הוא אמר.
"שלושה גוזים, בבקשה," השיבה מכשפת הממתקים.
באמת דראקו? אותו, ולא אותי?
הוא העביר לה את הכסף, ולקח לידיו את מי שחשב שיהיה אהובו הנצחי.
התפוח האדום.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
דראפל
Hayran Kurguשלום, זאת אני. אה... אתם לא מכירים אותי. נכון. אני מייגן ג'ונסון. השנה גמרתי את השנה השלישית שלי בהוגוורטס, בבית האפלפאף. אני נמוכה, בעלת שיער חום קצר ועיניים בערך באותו הצבע. בפנים שלי אין שום דבר מיוחד. אם הייתם רואים אותי, כנראה שלא הייתם זוכרים...