דראפל

פרק 4-דרארי

כשדראקו קם למחרת, הוא הופתע לגלות פתק על השידה שלו. הוא הרים אותו, וקרא:
"דראקו היקר,
אני יודע שהתנהגתי אליך כמו מפגר בשנה הראשונה שלנו, כשלא הסכמתי ללחוץ לך את היד.
אבל אני חושב אני מאוהב בך.
אם גם אתה מאוהב בי, בוא ליער האסור היום בשעה 14:00, ליד המקום שבו האגריד הראה לנו את בקביק בפעם הראשונה.
שלך,
הארי פוטר."
בטנו של דראקו התמלאה פרפרים. הוא שמח לדעת שגם הארי מרגיש כך כלפיו.
כמה דקות לפני השעה שתיים, דראקו יצא ליער. הוא שכח את פחדיו הרגילים מהיער האסור מרוב התרגשות. הוא הלך ביער ברגל בוטחת, כמו שלא הלך מעולם.
בשעה שתיים בדיוק, הוא היה שם.
כמוהו גם הארי פוטר.
את התחושה שמילאה אותו הוא הרגיש רק פעם אחת בחייו-עם התפוח. הוא היה מאוהב בהארי. בכל גופו.
"לא הייתי בטוח שתגיע," הארי אמר לו.
"לא יכולתי לפספס את זה," דראקו השיב.
הארי התקרב אליו.
"אני יודע שהתנהגתי אליך כמו זבל," אמר הארי.
"גם אני לא הייתי חף מפשע בנושא הזה," דראקו אמר.
"אבל אתה יודע איך אומרים," המשיך הארי, "מי שרב-מאוהב."
דראקו לא היה זקוק למילים. הוא תפס בעניבתו של הארי, ומשך אותו לנשיקה.
לנשק את הארי שונה בהרבה מלנשק את תפוחי, חשב דראקו, בהחלט נחמד יותר כשהשפתיים שמולו מנשקות גם הן, ולא סתם יושבות שם.
אבל הנשיקה של הארי הרגישה מוזרה. כמעט כאילו הוא לא באמת נמצא שם, או כאילו שהוא לא רוצה להתנשק.
אבל דראקו לא התכוון לתת לזה להפריע לו. הוא נישק את הארי כאילו אין עוד אנשים בעולם. הוא נישק את הארי כאילו אני לא מתעדת את כל מה שהוא עושה.
אבל לכל נשיקה יש סוף, וגם לזו.
"שבוע הבא, אותו מקום, אותה שעה?" הציע דראקו.
"למה לא," השיב הארי, "אבל מה שקורה כאן, נשאר כאן."
"ברור," דראקו השיב, ויצא מן היער. אבל ההרגשה המוזרה לא הרפתה ממנו. הוא הסתתר מאחורי עץ, וגילה שצדק. רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר הופיעו משום מקום ליד הארי.
"הוא האמין?" הרמיוני שאלה.
"כן," הארי ענה, מצחקק, "נישק אותי והכל."
"אין מצב," רון צחק, "תמיד ידעתי שהוא סתום."
אפילו הרמיוני צחקה. עצוב.
לרגע שקלתי להוריד את גלימת ההיעלמות שלי ולספר לדראקו שאני מאוהבת בו, אבל החלטתי שלא. עדיף שהוא לא ידע שאני מרגלת אחריו.
אז החלטתי מה לעשות.
בזמן ארוחת הערב, חמושה בגלימת ההיעלמות שלי, פניתי לחדרו של דראקו.