דראפל

פרק 7-הנשף

נשף חג המולד היה חוויה אחרת לגמרי.
אני רקדתי, לבסוף, עם קולין קריווי. לא הבחירה הראשונה שלי, אבל שיהיה.
אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר עליי.
דראקו לבש גלימה בצבע ירוק תפוח, שנראתה מדהים עליו. התפוח לבש טוקסידו.
כן, גבירותי ורבותי, מסתבר שמוכרים את זה.
או ליתר דיוק-לאקוס עפל מוכרת אותם.
כשדראקו רקד, הוא הרגיש בעננים. הוא היה מודע למחצה למבטים שננעצו בו, אבל לא היה לו אכפת. הוא הרגיש מאושר, לראשונה בחייו.
וגם אני. שמחתי לראות אותו מאושר.
אבל לפתע הבחנתי בדראקו יוצא מהאולם. מופתעת, חמושה בגלימת ההיעלמות החדשה שלי, עקבתי אחריו.
דראקו פנה לחדר הנחיצות עם תפוחו, והגיע לחדר עם העציץ הגדול, בו התפוח האדום צמח. דראקו החזיק את תפוחו הירוק ביד אחת, ואת שרביטו ביד השניה.
"תפוח," הוא הכריז, "טעיתי. חשבתי שאני אוהב אותך, אך טעיתי. מעולם לא אהבתי אותך. מעולם לא אהבתי אף אחד... עד עכשיו.
"היום, אני עומד כאן, עם תפוחי. עם אהובי הנצחי. ומי כמוני יודע כמה אני אוהב אותו.
"למעשה, יש רק קבוצה אחת של אנשים שיודעים זאת. נאמר לי שהם נקראים... פאנפיפול. הם צדקו כל הזמן הזה."
ואז דראקו הניף את שרביטו, וניפץ את העציץ.
הייתי צריכה לברוח בשלב הזה, לא ידעתי מה הולך לקרות.
דראקו הפשיט את תפוחו מחליפתו החדשה, ואז הוריד גם הוא את בגדיו, עד שנשאר בתחתוניו בלבד.
ואז הוא והתפוח התמזמזו. וכשאני אומרת 'התמזמזו', אני מתכוונת שגם התפוח נישק את דראקו.
הייתי צריכה להיעלם, אך במקום זאת נשארתי, צופה בדראקו מאוהב.
ובפעם הראשונה, אני לא קינאתי. למעשה, לא הרגשתי דבר.
כי אני מאוהבת במישהו אחר. מישהי, ליתר דיוק.