"מה לעשות כשאתה מרגיש פרפרים בבטן בגלל החבר של חברה טובה שלך?"
סטיב נער בן 17 שבטוח כי העתיד שלו כבר חתום.. אישה, ילדים, עבודה טובה ועוד..
מגלה כי העתיד הוא לא משהו חתום,
העתיד יכול להשתנות כל רגע.
וכאן מתחיל ההווה שישנה את העתיד שלו.
*גמור*
*18+*
*...
*נק מבט סטיב* "מה אני עושה?!" שאלתי את עצמי דרך מראת השירותים.. אוסטין בטוח שם לב.. מה אם הוא שם לב? הורדתי את המים בשירותים מסתכל במראה ומסדר את עצמי. ____________________________________ "סטיבי?" אמר אוסטין שם את ידו על ידי המונחת על השולחן יכולתי לשמוע דאגה בטון קולו. "ממ?" המהמתי לשאלה לא מעז להביט לאדם הכי יקר לי עלי האדמות בעיניים אותו אחד שגורם לי להרגיש הכי מיוחד שיש.. החלק השני שלי כשאני מביט בו אני מוצא את עצמי, החיוך שלו מספיק לי לכל החיים לראות אותו שמח, מאושר איתי.. הוא לא יהיה מאושר "אני חייב להפסיק את זה!" אמרתי את מחשבותיי בקול מנתק את מגע ידו המגן והחם. "סטיב על מה אתה מדבר?" *הודעה* שוב צליל ההודעה המקולל הזה.. +972##########: יודע מה? באלי לחשוף אותו סתם בשביל הכיף, אתה יודע משהו פנים יפות גם החבר שלך נראה לא רע בכלל😉 מעניין מה יקרה אם כל בית הספר יראה אותו ככה..
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
_____________________________________ מה אני עושה?! לא הוא לא יעז התעצבנתי נלחצתי לא ידעתי מה לעשות. "סטיבי הכל בסדר? אתה לא ניראה טוב.." בהיתי בנקודה בחדר. "מה קרה מי שלח-" "זה נגמר" אמרתי בשנית אבל הפעם נקרעתי מבפנים, העמדתי מסכת אדם קר לראשונה ממול לאדם שזה הכי לא מגיע לו. "מה נגמר?" שאל אוסטין שוב שם את ידו על ידי הרועדת. "אני ואתה" אמרתי שוב. "מי זה היה בטלפון?" שאל אוסטין לא מייחס חשיבות למה שאמרתי. "סתם ספאם.." אמרתי בוהה לרצפה שוב! "אוסטין.." אמרתי וסובבתי את ידי כך ששלי אוחזת בשלו. "בוא ניהיה אמיתיים זה לא יעבוד.." אמרתי רוצה לתלות את עצמי ועיניי החלו לנצנץ. "אנחנו יכולים לגרום לזה לעבוד, נדבר בסקייפ אפשר גם בטלפון.." הוא המשיך להגיד אבל אני בהיתי בו ביופי שלו אוי כמה שאני לא שווה אותו.. לקחתי את ידו אליי. "אני טס בשבוע הבא, יום שני אם אתה רוצה אתה יכול לבוא להיפרד אבל גם אם לא אבין אותך.." אמרתי בקור רוח הפעם. "סטיב.." אמר אוסטין מיואש, אני עושה לו רק רע הוא צריך מישהו שיהיה לצידו לא רכיכה כמוני שאפילו לא יכול להתייצב מול הפחדים שלו. "ביי.." אמרתי הולך אל דלת הבית ומצביע לו אל היציאה. אוסטין לקח את מפתחות הרכב שלו ויצא לא בראש מושפל לא עצוב.. אלא כועס.. הפעם האחרונה שכנראה אראה אותו והיא כשהוא כועס. ____________________________________ לא היה לי חשק להגיע לבית הספר, אמא שלי גילתה התענינות ושיתפתי אותה במה שקורה לי והיא כמו תמיד הייתה לי לאוזן קשבת והבינה אותי. החשק לאכול דהה כבר יומיים שאני חי על שתי פרוסות לחם ומים. ___________________________________ "אה.." אמרתי בייאוש מסתכל אל המראה ודמעה נזלה מעיני לא עומד שם אותו הסטיב הוא אחר רזה יותר, עצוב יותר.. אחר. ___________________________________ יום שני הגיע וכולם הגיעו להיפרד ממני אבל אני לא רציתי לעזוב באמת שלא.. המשכתי ללכת בדרך לפני הסוף אולי הוא יופיע.. כמו בסרט ויעצור את הטיסה או שיעלה איתי על המטוס.. המציאות הכתה בי וחיוך מזויף עלה על פני הוא לא יופיע גם לא מגיע לי שהוא יופיע. ___________________________________ *כעבור שנתיים 2020* "היי אני סטיב קליימן אני בן 17 ואני מגיע מישראל, בבקשה תקחו אותי" אמרה רייצ'ל מחכה אותי שוב בפעם המאה. "די.." אמרתי מובך ממנה כבר. "זה היה כל כך מצחיק היית צריך לראות את עצמך.. "קחו אותי" " שוב היא חיכתה אותי תוך כדי שהיא אוכלת כריך גבינה ושנינו יושבים על דשא האוניברסיטה. "היי, היי את צריכה לקחת בחשבון שהייתי בן 17 לחוץ וגם האנגלית הייתה שפה יחסית חדשה בשבילי.." אמרתי מגרד בעורף מהמבוכה. "אפרפו 17, עוד מעט אתה בן 19 מה עם חבר?" שאלה רייצ'ל היא החברה הכי קרובה שלי באוניברסיטה והיא יודעת שאני מחוץ לארון. "אה.." שוב אמרתי בייאוש. "שוב הוא?" היא שאלה נוגסת בכריך סיפרתי לה הכל עליי ועליו הנער הכי אהוב עליי בעולם. "מה אעשה? אני לא מצליח למחוק את החיוך שלו מהראש שלי עיניו שהפכו לצבע דבש לנגד השמש החמה" אמרתי בוהה לשמיים מחפש את השמש. "וואו מישהו פה נפל חזק" היא אמרה מסתכלת עליי מוזר. "מה עכשיו?" היא שאלה. "השמש?" "מה איתה?" שאלה שוב. "היא לא בשמיים" "נכון טיפשון!" היא אמרה חובטת לי במצח. ואני כתגובה שם את ידי על המקום הכואב. "כי עכשיו מתחיל החורף.." היא אמרה מגלגלת את עניה. "אומרים שיהיה שלג השנה.." היא אמרה. "שנה שעברה לא היה נכון?" "נכון חמודי" היא אמרה בציניות מלטפת את ראשי. "תגיד אתה חי מתחת לאבן או משהו?"
*פלשבאק* "אוסטין?" "כן גמדון שלי" "יא! די לקרוא לי ככה" אמרתי חבוק בזרעותיו של הנער שלי. והוא ציחקק כתגובה מלטף לראשי בחיבה. "שלג" אמרתי. "מה איתו?" הוא שאל. "ראית פעם שלג?" שאלתי. "כן, למה אתה לא?" "לא.." אמרתי מבואס מבליט את שפתי ההתחתונה. "אני מבטיח לך שיבוא יום ואקח אותך לראות כמה שלג שתרצה" אמר אוסטין משחק עם שפתיי ולסוף מנשק אותן החזרתי לו מבט מאושר. "טוב.." אמרתי מחבק אותו יותר קרוב אליי מחביא את פניי בחזהו מנסה להסתיר את ההתלהבות.
*מציאות* "זה לא יקרה כבר.." אמרתי בעצב תולש את עלי הדשא. "היי סטיבי אתה בסדר?" שאלה רייצ'ל שמה לב כי מצב רוחי ירוד, אספתי את עצמי כמו בכל הפעמים הקודמות נושם עמוק. "כן, בואי נחזור לכיתה" אמרתי מחייך אליה והיא נרגעת הושטתי את ידי אליה על מנת שתיאחז בי ותקום. ____________________________________ *2019* *נק מבט אוסטין* זה שנה שהוא לא פה ואני כל כך מתחרט שלא אמרתי שלום כמו שצריך בפעם האחרונה אבל אני יודע שמשהו אחר עומד מאחורי זה אני רק לא יודע מה.. "תגיד אוסטין יש לך משהו לספר לי?" שאלה שירלי מבעד לסך הטלפון.. "על מה את מדברת?" שאלתי. "חכה רגע.." היא אמרה. *הודעה*
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"מה זה?" שאלתי בלחץ.. "היית יכול לספר והייתי מבינה אבל אני חושבת שהבנתי עכשיו למה סטיב עזב.." "למה את מתכוונת.." "אני מתכוונת לזה שהתמונה הזו רצה בכל בית הספר ברגעים אלה.." מה?! חשבתי. __________________________________ *יום למחרת בבית הספר* "אוסטין, נכון שהוא הכריח אותך!" "אין מצב שהוא היה מסכים לזה הוא בטח פיתה אותו" "שמעתי שהוא זונה ממין זכר" כל הליחשושים האלה והערות הדפוקות מכפישים את שמו של סטיב, סטיב שלי! "סתמו!" צעקתי חובט בלוקרים. "אז מה?! אני אוהב אותו ו?!" סוף סוף אמרתי את זה רק חבל שזה היה מאוחר מדי. __________________________________ *2020* *נק מבט סטיב* יום ההולדת שלי קרב ובא עם כמה שאני אוהב את רייצ'ל מרגיש לי קצת בודד בלי החברים שלי מהבית המשפחה.. זה לא אותו הדבר... __________________________________ "מזל טוב.." אמרתי לעצמי בשעה 12 בלילה יושב במטבח הקטן של דירת החדר שלי וקאפקייק קטן מונח אל מול פני והנר שהיה דולק כבר כבה. התחיל להיות כבר קר אבל אין סימן לשלג חשבתי לעצמי בוהה דרך חלון דירתי. ___________________________________ יצאתי החוצה קצת לטייל ולסדר את המחשבות שלי מה אעשה עם עצמי ולאן אלך עכשיו.. "או.." אמרתי כשהרגשתי שטיפת מים נגעה באפי. "שלג.." אמרתי מושיט את ידי הקטנה קדימה מחייך בעצבות עומד על שפת הכביש. "שלג.." אמר קול נוסף ובשנייה היתי מכוסה על ידי המעיל שלו. הסתובבתי אליו.. אוסטין. _____________________________________ אני סטיב נער בן 19 שבטוח כי העתיד שלו היה כבר חתום.. אישה, ילדים, עבודה טובה ועוד.. מגלה כי העתיד הוא לא משהו חתום, העתיד יכול להשתנות כל רגע. ולפני שנתיים התחיל ההווה שישנה את העתיד שלי. וזהו סוד האהבה.
