אב חד הורי

ii

"עוד לא הלכת?" אשתו של נאמג'ון שאלה מהחדר האחר, איפה שהיא קיפלה את הכביסה בזמן שהאכילה את השלישיה ארוחת בוקר.

"אני יוצא עכשיו, חמש דקות!" נאמג'ון צעק בחזרה, רץ מחדר לחדר עם הוסוק תלוי אל המותן השמאלית שלו ותיק גב של ג'ין אל הכתף הימנית.

"ג'ין? ג'ין!"

"אבא אני ממש כאן" ג'ין שעמד ליד הדלת אמר, הידיים הקטנות שלו תפוסות באגרופים מתוחים מסביב לרצועות של התיק הוורוד שלו.

"נכון, נכון....אז מה אני שוכח?" נאמג'ון שאל, מסתובב במקום ובוחן את הסלון.

"את יונגי"

"אההה, אז זה מה שזה... יונגי? יונגי איפה אתה?"

"הוא ישן"

"עדין?" נאמג'ון נאנח. "ג'ין, אתה יכול ללכת להעיר את אח שלך ולהגיד לו שהוא צריך להתחיל לזוז? אני הולך להתניע את האוטו"

"אנחנו הולכים לאחר אבא?"

"ברור שלא"

"מותק, אתה עדים פה?" אשתו של נאמג'ון צעקה "אתם הולכים לאחר!"

"שיט" נאמגון מלמל, לקח את המפתחות שלו מהשידה ושמט אותם בזמן שג'ין הסתכל עליו בעניים גדולות.

"אימא, אבא אומר קללה!"

"נאמג'ון!!"

"סליחה!" נאמג'ון לקח את המפתחות עוד פעם והתקדם לכיוון הדלת.

"ג'ין, לך תביא את יונגי!"  הוא יצא מהבית בריצה לאוטו, הוא פתח את המכונית הגדולה האפורה וחגר את הוסוק לבוסטר שלו.

בזמן שג'ין הלך לחדר המשותף שלו, של יונגי ושל הוסוק והתחלי לשקשק את יונגי.

יונגי השמיע נהמה מוזרה והתגלגל לצד השני.
"ני עיףף, אל תפריע לי."

ג'ין שילב ידיים, עניים מתחילות לדמוע . "יונגי, תה היום הראסון שלי בביתספר ואנחנו הולכים לאחר אם לא תקום!!"

"עייף"

ג'ין התחיל לבכות "יונגי!! אני לא רוסה לאחר!"

כשיונגי עדין לא זז, ג'ין משך את יונגי, כרך את ידיו סביבו וניסה לגרור אותו מחוץ למיטה.

"לאאא, עייף" יונגי צרח, בועט וצועק ומושך חזר במעקה של המיטה שלו, לא מוכן לעזוב.

  נאמג'ון רץ פנימה. "ג'ין, מה לוקח לך כל כך הר-" לקח לו שניה לעכל את הסצנה שלפניו ליפני שהלך, הרים את יונגי והנהן לג'ין.

"תיכנס לאוטו חמודי. ואל תדאג, אנחנו לא הולכים לאחר."

ג'ין הנהן בראשו, ניגב את הדמעות ורץ לאוטו, נאמג'ון אחריו עם יונגי, שעדין היה עסוק בלבעוט בו, ודי חזק בהתחשב בזה שזה רק ילד בן שלוש.
 
סוף סוף, נאמגון הצליח לחגור את יונגי, אפילו שהוא נירדם בשנייה שהקליק של החגורה נישמע.