אב חד הורי

iiii

נאמג'ון התנצל כשהוא דרך על כמה בהונות ונכנס בכמה אנשים כשהוא נלחם, מפלס את דרכו בתוך ים של אימהות כדי להגיע לכיסאות הפנויים האחרונים שהיו, לרועה המזל, באמצע השורה.

כשנאמג'ון קיבל את הפלייר על ההופעה בבית ספר של הובי, הכל כבר היה מתוכנן בראש שלו. הוא יגיע שעה מוקדם יותר עם שתי מצלמות ווידאו, אחד תפוסה על חצובה והשנייה ביד שלו, והוא ישיג את הקומות הכי טובים שיש באולם בשורה הראשונה ויצלם את כל הדבר.

רק שהוא שכח שהוא צריך ללכת לאסוף את ג'ין מבית ספר, מה שהיה יכול להיות תוספת זמן מאוד קצרה אם ג'ין לא היה מתעקש להישאר בכיתה עד שהמורה תביא לו את המדבקה שהיא הבטיחה לו. ואז לבהות בדף המדבקות לעשר דקות בערך לפני שבחר את המדבקה עם הסוכרייה על מקל הוורודה. אחרי זה נאמג'ון גרר אותו לאוטו ונסע הכי מהר שהוא יכל.

בסוף, למרות הכל, הם עדיין היו לפני הזמן, מרוב  שהוא ניסה להגיע מוקדם, הוא שכח את מצלמות הווידאו באוטו.

אז נאמג'ון תפס את המושב הפנוי האחרון והושיב שם את ג'ין על הברכיים שלו כדי לראות את ההופעה.

הכיתה של הובי השאילה את ה"אודיטוריום" של הבית ספר, מה שהיה באמת רק עוד כיתה ריקה מלאה בכיסאות מתכתיים כואבים עם ווילון שחור תלוי על עמוד מהתקרה בצד אחד של החדר.

הווילון ניפתח על ידי אחת המורות כדי לחשוף את הכיתה של הובי על הבמה.

כולם לבשו תלבושות צבעוניות, אבל נאמג'ון עדיין לא הצליח לראות את הובי.

"ברוכים הבאים להופעה של כיתה 3" אמרה ילדה קטנה עם שן חסרה , מחייכת מאוזן לאוזן. "אחנו מקווים תהנו"

כל ההורים מחאו כפיים, והילדה שהייתה לבושה כמו דבורה, רצה בחזרה להצטרף לכל שאר הדבורים.

אחרי שצפה בילדים קטנים מתרוצצים על הבמה במשך 15 דקות, נאמג'ון עדיין לא היה בטוח מה הסיפור פה, או אם בכלל היה אחד . אבל כל הילדים היו לבושים כמו חיפושיות חמודות. הקבוצה של הדבורים כבר הופיעה, גם קבוצה של ילדים מגן תרום- חובה לבושים כמו פרפרים כבר גמרה את ההופעה שלו.

ועדיין, נאמג'ון לא ראה את הובי אפילו פעם אחת.

"אבא" ג'ין אמר, ואימא  אחת מהסביבה השתיקה אותו בששש. "אבא" ג'ין חזר, בשקט יותר, מושך בעניבה של נאמג'ון ברצינות. "מתי אנחנו לראות את הובי?"

"זה מתי אנחנו הולכים לראות אותו, או מתי ניראה אותו" נאמג'ון תיקן אותו, אף פעם לא יותר מדיי מרוכז במשהו אחר כדי לתקן את הדיבור של הילדים שלו. "ואני לא בטוח, אבל תהיה סבלני, בסדר?"

אחת האמהות השתיקה את נאמג'ון הפעם.

הוא גלגל עניים והסתובב, ממלמל לעצמו, "היא בטח סתם עצבנית כי הילד שלה לבוש כמו עכביש."