יום ראשון הגיע והיום אני יוצאת עם סקוט. בעוד שבוע בדיוק אני מתחילה את הלימודים ואני מתרגשת מאוד. היומיים האחרונים הרגישו כמו נצח. מצד אחד נהניתי להיות עם ג'ו והעברנו את הזמן אבל מצד שני היה גם את לקסי שלפעמים הקשתה עלינו מאחר והזמינה כל לילה את חבר שלה.
אני וג'ו מצאנו את עצמנו בחוץ עד שעה מאוחרת כמו שתיים עשרה בלילה. אבל נוכל לחיות עם זה לפחות עד שיתחיל הלימודים כי אין מצב שאני אלך לישון בשעה מאוחרת. בינתיים לא יצא לנו לבלות באמת עם לקסי מאחר והיא הייתה מרוכזת מידי בחבר שלה, פול ובחברות שלה שלומדות גם באוניברסיטה.
אני לא חושבת שאנחנו מעניינות אותה בכלל אבל זה בסדר מבחינתי. ג'ו מספיקה לי בהחלט וגם איאן שיצא לי לדבר איתו רק פעם אחת מאז שלקח אותי למועדון ביום חמישי.
איאן לא פגש את השותפות שלי עדיין. אני לא בטוחה שאני רוצה שהוא יכיר אותן בכלל מאחר ואני לא רוצה שישים עין על ג'ו. אני ראיתי את הבחורות שהוא יצא איתן אפילו ללילה וג'ו בהחלט הטעם שלו. אני גם לא רוצה שיכיר את לקסי כי אני בטוחה שיהיה לו מה להגיד עליה ואני גם לא רוצה שינסה איתה משהו כי אולי היא לא כל כך הטעם שלו אבל היא בהחלט זורמת לפי מה שראיתי עד עכשיו.
בכל מקרה, לא שיתפתי את ג'ו ביציאה שיש לי הערב כי לא רציתי לספר לה על סקוט. התכנון שלי הוא שאחרי היציאה הזו אגיד לו להניח לי והוא יעשה את זה כמו שהבטיח. אומנם יש לו השפעה חזקה עליי אבל אני לא אתן לו לנצח אותי ולפתות אותי. הוא לא טוב לי.
הוא השאיר לי היקי שהייתי צריכה לדאוג להסתיר עם מייקאפ אך היום בבוקר ראיתי שזה כבר לא כזה גרוע. זה גם לא היה ממש גרוע אבל זה עדיין בלט ולא אהבתי את העובדה שיש לי היקי על הצוואר. לא רציתי שג'ו תחשוב עליי כל מיני דברים.
לקראת השעה שבע כבר התחלתי להתארגן, הוא אמור להיות כאן עוד שעה. נכנסתי להתקלח וכשסיימתי חצי יבשתי את שערי ועם סיכה בצד שמאל החזקתי את שערי כך שלא יפריע לי. לא התאפרתי. שמתי שפריץ אחד של בושם וזהו זה. לבשתי סקיני ג'ינס כהה וחולצת טריקו לבנה דקה ארוכת שרוולים חלקה למקרה ויהיה לי קר אך הייתי בספק מאחר ואנחנו בסוף אוגוסט. הייתי מוכנה לצאת.
ג'ו ישבה בחדר שלה מול שולחן העבודה ועשתה משהו במחשב שלה, אני נכנסתי והתיישבתי על המיטה שלה. "לאן את הולכת?" היא שאלה וחייכה אליי. "את נראית מהמם."
"תודה." חייכתי אליה. "אני יוצאת עם ידיד שלי." תירצתי.
"לאן אתם הולכים?" היא התעניינה. משכתי בכתפיי ועשיתי פרצוף שאמר שאני לא יודעת. באמת לא ידעתי לאן אנחנו הולכים. ישבתי איתה בזמן שחיכיתי לסקוט כמו אידיוטית. אני לא מאמינה שאני באמת מחכה כדי לצאת איתו.
אחרי כל מה שעשה לי, אחרי כל מה שהעביר אותי. ההשפלה, הבכי, התסכול. אחרי כל זה אני מחכה לו? זה לא נשמע הגיוני. זה לא הגיוני. איזו בחורה שפויה באמת תחכה לבחור שהתייחס אליה ככה?
YOU ARE READING
FORCE
Romance'אם חשבתי שהוא ירחם עליי טעיתי ובגדול, המגע העדין שלו הטעה אותי והוא רצה להבהיר לי את זה... והוא בהחלט הבהיר את המסר.' הוא רוצה והוא אוהב שמפחדים ממנו, המראה שלו משדר משהו מאיים אך יפה כאחד. עם סקוט פורס לא כדאי להתעסק, הוא מוכר בתור צרה אחת גדולה...
