אני עקפתי את סקוט והתנגשתי בכתפו בכוונה, מראה לו את הכעס שלי. לפני כמה רגעים אמר שהוא לא מוכן לוותר עליי ולתת לי ללכת ועכשיו הוא אומר לאיאן לקנות לי כרטיס ולהסיע אותי לשדה תעופה?! ידעתי שכולו שקרים. הוא באמת רק רצה להרוס אותי.
אני שונאת אותו. אני באמת שונאת אותו עכשיו ואני לא מסוגלת להסתכל לאחור לראות אותו. עקפתי גם את איאן ואשטון בעצבים ונכנסתי לרכב של איאן בלי לומר מילה. שתי דקות אחר כך איאן נכנס. הוא לא אמר כלום ופשוט הסיע אותי. ישבתי מאחור מאחר ולא רציתי לשבת לידו.
אני אולי לא כועסת עליו באותה המידה כמו שאני כועסת על סקוט אבל אני כן כועסת עליו. הוא שיקר לי. מה יצא לו מזה? הוא הפסיד חברה. אני לא מסוגלת להסתכל גם עליו עכשיו. אני רוצה לבכות כי אני פגועה, אני מרגישה נבגדת ביותר ובעיקר טיפשה כי האמנתי לכל השקרים שלו וויתרתי על המשפחה שלי בגללו.
אחרי נסיעה שאין לי מושג כמה זמן ארכה הגעתי לשדה תעופה. סירבתי לקבל עזרה מאיאן ואחרי שהוא קנה לי כרטיס בגלל שלא היה לי כסף לכרטיס חזרה הביתה אמרתי לו תודה והסתלקתי. לא רציתי לראות אותו עוד, הלכתי לשירותים ושם פרצתי בבכי.
לא יכולתי להחזיק את עצמי עוד ובכיתי. לא היה לי אכפת אם היו בנות בשירותים. אני נכנסתי לתא והתחלתי לבכות ולהתייפח. אני אוהבת את סקוט ואני גם שונאת אותו. אני מצד אחד רוצה לתקן את הכל בייננו אבל מצד שני אני יודעת שהוא לא טוב לי. אני לא חושבת שאוכל לסמוך עליו אי פעם.
מה שהיה בייננו לא היה בריא ועם הזמן אני אבין את זה ואראה את זה יותר בבהירות.
הטיסה שלי יוצאת בעוד שעה ואני התארגנתי על עצמי וסידרתי את שערי שהתבלגן קצת, מחיתי את דמעותיי ונשמתי עמוק לפני שיצאתי מהשירותים.
כשיצאתי גופי התנגש במשהו קשה ומוצק. הרמתי את עייני כלפי מעלה והן הצטלבו עם שלו. מה הוא עושה כאן? רק נסעתי ממנו. איאן הרגע הסיע אותי. האם הוא נסע אחרינו?
"אני לא יכול לתת לך ללכת." סקוט אמר בקול קשה. "אני לא יכול לראות אותך מתרחקת ממני בגלל הטעויות שלי מיה, אני מצטער. אני באמת מצטער. אני דפוק, אבל את גורמת לי לרצות להיות יותר טוב, יותר טוב בשבילך. אני אוהב אותך."
צחקתי לו בפנים והנדתי את ראשי בשלילה. "אתה חושב שזה כל כך קל סקוט? אתה חושב שאם תבקש סליחה כמה פעמים ותגיד לי שאתה אוהב אותי אני אסלח לך? אתה טועה. פגעת בי, זלזלת בי, אין לך שום אמון בי אז אל תמכור לי את החרא שלך ותגיד לי את כל זה. אנשים כמוך לא יכולים להשתנות."
"אל תגידי את זה, בבקשה." אמר בתחינה. לא אשקר, אני רואה שכואב לו. בכל הזמן הזה שאני מכירה אותו לא ראיתי אותו ככה אף פעם. כמעט ריחמתי עליו אבל מהר מאוד נזכרתי שהוא לא ריחם עליי אפילו קצת. בכלום.
"אני אפספס את הטיסה שלי אם לא תזוז." אמרתי ומשכתי באפי, מוחה כמה דמעות שבגדו בי וזלגו בזריזות. הוא הרים את עיניו לנקודה מאחורי וכשאני שמעתי צעדים הבטתי מעבר לכתפי לראות את הבחורה שאנחנו חוסמים לה את היציאה מהשירותים.
הוא זז ואני יצאתי משם, עוקפת אותו בסערה ומנסה לברוח ממנו כמה שיותר מהר. יאמר לזכותו שהוא עקשן, עקשן ומעצבן. הוא רץ אחריי עד שתפס במרפק שלי ועצר אותי. "אל תעזבי." ביקש. הסתכלתי לו בעיניים. רותחת מזעם.
"המצב היחיד שיכול להשאיר אותי כאן הוא אם תחזיר את הזמן אחורה ותחליט שלא לבחון אותי. מה שלא יקרה." התנערתי מהמגע שלו בגסות. הוא בחן את פניי ובלע רוק. הוא השפיל את עיניו וזז הצידה מפנה לי את המעבר. הבטתי בו לשנייה, מבט אחרון לפני שלא אראה אותו יותר לעולם.
אין לי שום כוונה או רצון להיפגש עם הבחור הזה שוב. לא משנה מה אני מרגישה אליו. לא משנה כמה הוא נכנס לי לראש.
הגעתי הביתה. אחרי שעות של טיסה ונסיעה הגעתי הביתה. לא הודעתי שאני מגיעה כי לא ידעתי איך אמא שלי תקבל את זה, תקבל אותי. דפקתי בדלת כמה פעמים, בחוץ כבר חשוך וכל מה שאני רוצה זה כבר להיכנס הביתה.
הדלת נפתחה ובפתח עמדה אחותי הקטנה, ברגע שראתה אותי היא פערה את פיה וצעקה את שמי: "מיה!"
התחלתי לבכות כשהיא חיבקה אותי, חיבקתי אותה חזק. מהר מאוד שמעתי צעדים מאחוריה. אבא שלי גם נראה מופתע אבל כשהתנתקתי מהחיבוק של מיה הוא חיבק אותי חיבוק חזק בעצמו. הרגשתי בטוחה בזרועותיו של אבא שלי, אני בטוחה שהוא מרגיש בכך שמשהו עבר עליי.
הוא נישק את ראשי וכשהתנתקנו ראיתי את אמא שלי עומדת מאחוריו. הסתכלתי עליה עם דמעות בעיניים. היא נאנחה, הנידה בראשה ופָּרְשָׂה את זרועותיה לצדדים. מיהרתי כדי לחבק אותה חזק. היא ליטפה את ראשי ומלמלה שהכל בסדר. בטח גם היא מרגישה שמשהו עובר עליי, ברצינות, אי אפשר לפספס את סערת הרגשות שלי.
אני לא חשבתי שהם יקבלו אותי בזרועות פתוחות להתחשב בכל מה שקרה אבל גם מצד שני מה לעזאזל חשבתי לעצמי? למה שהמשפחה שלי לא תקבל אותי חזרה? אני הבת שלהם, ואני בן אדם, אני עושה טעויות, אני לא מושלמת.
אני יודעת שתהיה לי שיחה ארוכה עם אמא שלי ושאבא שלי גם ישאל שאלות. מה שארגיש לנכון אני אספר ואסביר ומה שלא אני אשאיר לעצמי כמו העובדה שסקוט קנה לי צמיד שהוא קנה לכל הבנות שהוא שכב איתן, מסמן את אותן בנות. משהו שלעולם לא אבין, משהו חולני ומעוות כמוהו.
לא אספר לה שהוא בחן אותי, שהוא פקפק בי ולא סמך עליי כל הזמן הזה, בזמן שאני סמכתי עליו בעיניים עצומות ובחרתי בו על פני המשפחה שלי. אין לי מושג מה אספר אני פשוט אגיד לאמא שלי שהיא צדקה, שהוא לא בשבילי ושתמיד הוא היה מסוכן לי. אני אתן לה לשמוע את מה שרצתה מהתחלה.
אגיד לה שהיא צדקה.
לסקוט יש בעיות עם עצמו, הוא לא סומך על אף אחד חוץ מעצמו ואם הוא אומר אחרת הוא משקר. אני לא רוצה לשמוע ממנו או עליו יותר בחיים, אני איתו סיימתי.
ESTÁS LEYENDO
FORCE
Romance'אם חשבתי שהוא ירחם עליי טעיתי ובגדול, המגע העדין שלו הטעה אותי והוא רצה להבהיר לי את זה... והוא בהחלט הבהיר את המסר.' הוא רוצה והוא אוהב שמפחדים ממנו, המראה שלו משדר משהו מאיים אך יפה כאחד. עם סקוט פורס לא כדאי להתעסק, הוא מוכר בתור צרה אחת גדולה...
