MR MARX עונה 2

פרק 2

*הווה*
(בפרק הקודם חזרנו אחורה לפני 7 שנים מה קרה אחרי הפיצוץ ועכשיו חזרנו להווה) 

-נקודת המבט  של טוני-

"בן זונה!" צעקתי על דון שניצח אותי בפעם השביעית בפוקר .
"אמרתי לך להפסיק לנסות ,תוותר" הוא נשען לאחורה וחייך בגאווה
"טוני,בוא למשרד שלי" הבוס נכנס אל החדר והלכתי אחריו אל המשרד שלו וסגרתי אחריי את הדלת.

"כן בוס?" שאלתי מחכה שידבר
"אני צריך שתבוא איתי למשימה,יש  העברה של כסף ,אתה רק מוסר את זה לבחור בחנות לכלי בניין וחוזר ומישם אני מטפל בהכל" הוא אמר והבטתי בו מבולבל, הבוס אף פעם לא נותן לי משימות , אני רק זה שנוהג או מקבל את המשלוחים, אני תמיד באזור הבית, משום מה אף פעם הוא לא נותן לי להשתתף איתם בשטח.
"אני לא מבין למה אתה לא נותן את זה לליאו ,דון או מישהו אחר, אתה אף פעם לא נותן לי" אמרתי לו
"יש בעיה מאז המבצע האחרון, החבר'ה צריכים לשמור על פרופיל נמוך ורק אתה נשארת כאופציה" הוא אמר אך היה נשמע לחוץ למדי
"אוקיי" אמרתי
"אתה תסתדר נכון טוני?" הוא שאל מביט בי בדאגה.
"כן בוס אל תדאג,זה המעט שאני יכול לעשות בשבילך" חייכתי מאחר שאני חייב לו את חיי, הוא הציל את החיים שלי .
"אוקיי , אז תתארגן אתה יוצא עוד ארבעים דקות" הוא אמר וקמתי במהירות
לא חשבתי שזה יהיה היום ביחוד לא עוד ארבעים דקות.

לבשתי מכנס ג'ינס שחור חולצה שחורה ומעיל עור שחור , הכנסתי אקדח קטן אל אחורי המכנסיים שלי והבוס הסיע אותי אל המקום עצמו .

***

הגענו לג'יימסון חומרי בניין
הבוס טפח לי על השכם והביט בי במבט ונתן לי את ההרגשה שהוא סומך עליי.
"זה לטרוויס ,אם יש בעיות,ירייה אחת ואתה רץ לפה" הוא אמר מושיט לי מזוודה שחורה .

יצאתי מהאוטו ונכנסתי אל החנות ונעמדתי מול הדלפק מחכה שמישהו יבוא 
אחד העובדים בא והסתכל עליי
"טרוויס" אמרתי מניח את המזוודה השחורה על הדלפק , הוא הביט בי והבין למה אני מתכוון והלך לאחורה כניראה אולי לקרוא לו .
"סליחה, היינו בתור לפנייך" שמעתי קול חלש של ילד קטן,הסתובבתי ונעמד מולי ילד עם שיער חום שטני מביט בי מבוהל
"היי ילד, הכל בסדר?" שאלתי לא מבין למה הוא מסתכל עליי מבוהל  , מבלי לענות הוא רץ ממני.הבחור חזר  עם בחור שגדול ממנו פי שניים , כנראה זה טרוויס
הוא פתח את המזוודה והנהן בראשו והלך, זה מה שהבוס אמר לי לעשות לתת את המזוודה לטרוויס ולעוף מישם.

נכנסתי אל האוטו שהבוס מחייך בגאווה שצלחתי את זה מבלי שיהיו יריות
"יאללה נחזור" הבוס אמר ונסענו מהמקום במהירות.

חזרנו בחזרה אל הבית , המאבטחים פתחו לנו את השערים ונכנסנו , "תודה טוני" הבוס טפח לי על השכם וחייכתי בחזרה ,  הסתכלתי קדימה והיא עמדה שם מחייכת
יצאתי מהאוטו והיא רצה אליי וקפצה עליי וכרכה את רגלייה סביב מותניי
"התגעגעתי אלייך!!" היא טמנה את ראשה בצווארי
"גם אני יפה שלי" נשמתי את הריח הטוב שלה.
היא ירדה ממני , התיישבנו ליד המזרקה
"איך היה באירופה?" שאלתי אותה שהיא מניחה את ראשה על כתפי
"היה בסדר" היא ענתה באדישות כאילו היא לא דיברה על זה חודשים לפני שטסה לשם.
"מה יש?" נאנחתי בתסכול, תמיד יש משהו חדש.
היא הרימה את ראשה ממני והתרחקה מעט "אתה הבטחת לי שנתחתן,אתה כבר בן 30 אני בת 29, אנחנו לא נשאר צעירים לעד טוני" היא אמרה בקול עצוב
"אני יודע קלייר,אבל אני רוצה להרגיש מוכן" אמרתי בתקווה שתבין אותי.  עינייה לפתע נצצו "אתה אוהב אותי בכלל?" היא שאלה מביטה ישירות בעיניי שדמעה זולגת לה מהעין, "ברור שכן" החזקתי את ידייה ונישקתי אותן
"אז למה אתה כלכך מפחד להתחתן איתי?" היא שאלה והמילים לפתע נבלעו לי.
כלכך קשה לי, אני מרגיש כאילו הזהות שלי אבדה ואני מתקשה למצוא אותה.
"אני מבטיח לך שאת האישה היחידה שאני אתחתן איתה קלייר, אבל תני לי קצת זמן" שתלתי לה נשיקות לשפתיים
היא הנהנה בראשה וחייכה
היא הניחה את ראשה על כתפי ואני הבטתי אל השמיים שקוע במחשבות, מנסה להבין למה אני מרגיש חלל ריק בתוכי גם אחרי 7 שנים .

********
35 הצבעות ו20 תגובות ממשיכה!
מקווווווה שאהבתן, 😍😍 אל תהרגו אותי על זה שיש אישה חדשה בחייו של טוני😰

בקיצור עוד מעט פרקקק  (כמה שעות) בסיפור של curiosity 2  , תהיו על זה❤