MR MARX עונה 2

פרק 8

שימו ❤ ללוסי תהיה השפעה גדולה על חייו של נואה.

ותיראו את נואההההה בתמונה אמאלה.

-נקודת המבט של לוסי-

אחרי ימים שלא הייתי בעבודה החלטתי להתאפס על עצמי ולהפנים שהחיים ממשיכים. טוני לא יחזור לעצמו לעולם, הוא אדם אחר ואני צריכה לקבל את זה עד כמה שזה קורע אותי מבפנים.

הגעתי לעבודה שכולם קיבלו את פניי בחיוך,אך רק אדם אחד היה חסר,נואה.
סרקתי עם עיניי את המקום אבל הוא לא נכח.הכי מצחיק שנואה אף פעם לא פספס יום אחד.אפילו שהיה חולה עם חום גבוהה הוא היה מגיע.

"היי דניאל בוקר טוב,איפה נואה?" שאלתי את אחד מחבריו המקורבים אליו בעבודה.
"היי לוסי,ונואה כניראה לא יגיע בימים הקרובים בגלל איזה משהו אישי אני חושב" הוא אמר וזה היה נשמע מוזר.
**
העברתי יום שלם בעבודה בלחשוב על נואה כי זה לא התאים לו.
שלחתי הודעה לזואי הבייביסיטר של אוון
שתשמור עליו שעות נוספות בתשלום נוסף כמובן.
אני יודעת שזה לא ממקומי להתערב,אבל הרגשתי חייבת ללכת לבדוק מה עם נואה ולמזלי אני ידעתי את הכתובת שלו

*
חניתי את האוטו מול הבית העצום שלו,אולי אפשר להגיד אחוזה.
התקדמתי אל עבר דלת הכניסה של הבית וצלצלתי בפעמון מתפללת שנואה באמת בבית.

הדלת נפתחה ונואה נעמד מולי עם טרנינג חסר חולצה ומבט מופתע .
"לוסי..היי מה..מה את עושה פה?"הוא שאל משדר לחץ.
"כלום..פשוט לא הגעת לעבודה וזה היה מוזר בשביל מישהו שלא מפספס בחיים שלו יום אחד ודאגתי .." אמרתי והוא חייך
"אני בסדר יפהיפייה את לא צריכה לדאוג,היה לי עניין משפחתי סה"כ" הוא לקח ואחז  את כף ידי שותל בה נשיקה ולחיי הסמיקו.
"אוקי אז אני אלך-" ,"מי זה בדלת ילד?" שמעתי קול מבוגר ועמוק.
"הכל בסדר אבא!!" נואה צעק
שמעתי צעדים מתקרבים ומאחורי נואה נעמד איש מבוגר עם בגדים קרועים,שיער אפרפר, לא מגולח ששפתיו ועיניו מעוותות .
שהבטתי בו נבהלתי , רמת החיים של נואה תמיד הייתה ניראתה מפוארת,וחשבתי שגם הוריו ככה
לא דמיינתי בחיים שככה יראה האבא העשיר שלו.

הסתכלתי על נואה מבולבלת שניראה כועס ועצוב בו זמנית."אני יכולה להיכנס?" שאלתי והוא נענה בחיוב ונתן לי להיכנס  לביתו.

התיישבתי בספה מחכה שנואה יטפל באביו .
ולאחא דקות חזר וישב איתי ששקט שורר באוויר.
"אני יודע מה את חושבת" הוא נאנח
"מה אני בדיוק חושבת?" זקרתי גבה
"אני יודע שאת נחרדת ..אבא שלי לפני שנים עוד שהעסקים שלו פרחו הוא חשב שהוא יכול לעשות הכל בלי שיתפסו אותו,הוא התעסק עם אנשים מלוכלכים שסיבכו אותו ורימו אותו...הוא יום אחד היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון והוא נורה בפנים שלו..הוא הזניח את עצמו עם השנים והתחיל לשתות ובגלל זה הוא פרש מהעסקים והעביר את זה לאח שלו הקטן אבל אבא שלי עדיין משגיח לפעמים..הוא איש טוב אני נשבע לך לוסי!" הוא הביט בי שעיניו נצצו.

"איפה לעזאזל האוכל?אני רעב תקרא לאיימי!" אבא שלו רטן נכנס למטבח מגרד בזקן.
"נתתי לה חופש אבא אמרתי לך,אבל היא השאירה לך אוכל במקרר" נואה צעק לאביו
"אני לא מתכוון לאכול אוכל מלפני ימים" אביו רטן מהמטבח.
הבטתי בנואה שהיה ניראה מיואש.
מבלי להגיד מילה קמתי מהספה ונכנסתי אל המטבח.
"לוסי את לא חייבת" נואה אמר במבוכה
מביט בי מוציאה דברים מהמקרר ומהארונות מנסה להחליט מה לבשל לו ולאביו .

**
אחרי שעתיים הגשתי להם ספגטי וקציצות
אביו דאג לטרוף את כל האוכל על הצלחת ולא השאיר דבר .
"הרבה זמן לא אכלתי אוכל כזה..נואה למה שלא תעסיק אותה כאן היא מבשלת מעולה"
אביו אמר ולגם מכוס המים שלו.
"אבא,היא לא תעבוד כאן היא ואני עובדים במשרד הפרסום ביחד" נואה אמר מרים את הצלחות ומניח בכיור.
"שיהיה" הוא ענה באדישות הולך ועולה לחדרו.
פתחתי את הברז בכוונה לשטוף את הכלים שהצטברו אך נואה סגר את הברז.
"אני אעשה את זה,עשית מספיק" הוא חייך ובאמת כבר היה מאוחר והייתי צריכה לחזור לבית לאוון.
נואה ליווה אותי אל הדלת שהוא עדיין ללא חולצה מה שהטריף אותי.
נעמדנו אחד מול השני והוא לא אמר מילה ורק חייך.

"כל בחורה שהגיעה לכאן נרתעה ופחדה שראתה את אבא שלי במיוחד מהפנים שלו..אבל את..יוצאת דופן" הוא הזיז חתיכה משיערי אל מאחורי האוזן שלי
"נואה אני אשמח לבוא לכאן בסופי שבוע ושנעשה אולי ארוחות ביחד..מתאים לך?"שאלתי וצחקוק נפלט מפיו
"ברור שכן."הוא חיבק אותי עם זרועותיו הגדולות והמנופחות.
"תודה שבאת" נפרדנו אחד מהשנייה לשלום ונסעתי חזרה אל הבית שלי.

***
"היי זואי!" צעקתי נכנסת אל הבית וסוגרת אחרי את הדלת.
"היי מיס סמית" היא קיבלה את פניי בחיוך.
"איפה אוון?" שאלתי מניחה את התיק שלי על השולחן
"בחדר שלו ישן,ואל תדאגי הכנתי ארוחת ערב וגם ניקיתי" היא חייכה 
"אוו זואי..לא היית חייבת" אמרתי מרגישה שאני מטריחה אותה.
"זה בסדר,אוון ילד מדהים כיף לי איתו נורא" היא חייכה כמו ילדה קטנה
קינאתי בה שהיא רק בת 17 ואני כבר 29 נושקת ל30. יש לה עוד הרבה לעבור בחיים והייתי עושה הכל כדי לחזור אחורה בזמן.
הוצאתי מהארנק שלי 200 דולר והושטתי לה אותם ושראתה את הסכום היא נבהלה
"מיס סמית סיכמנו בסהכ על 100.." היא אמרה דוחפת את ידי
"זואי,את עשית מעל ומעבר מימה שביקשתי , הבית נקי יש אוכל.. עשית די והותר וגם די מאוחר זה מגיע לך מהממת" אמרתי בחיוך נותנת לה את השטר של ה200 דולר שהיא תחבה לכיס הג'ינס שלה והיא חייכה בחזרה מרוצה
"תודה מיס סמית נתראה פעם הבאה" היא נפרדה ממני לשלום והלכה.

נכנסתי אל חדרו של אוון, נעמדתי ליד מיטתו שאני צופה במתוק הקטן הזה ישן.
אני יודעת שהוא רק בן 8,אבל הוא עובר משהו והרגשתי את זה. שתלתי נשיקה ארוכה בראשו יצאתי מחדרו וסגרתי את הדלת בשקט.

נכנסתי אל חדרי החשוך וראיתי דמות יושבת על מיטתי עם הפנים לכיוון החלון ויכולתי לראות רק את הגב.
תפסתי את האגרטל הקטן מבוהלת שלחץ הדם שלי זינק מעלה.
"אני חייב לדבר איתך" זה היה קולו של טוני.
הרגשתי הקלה בליבי שזה הוא ולא איזה פסיכופת.

הדלקתי את האור של החדר שאני מניחה בחזרה את האגרטל והוא הסתובב שעיניו אדומות וסוערות.

********

יאללה 50 הצבעות 20 תגובות ממשיכה❤❤
פשוט תודו שנואה חתיך😍

אני מבטיחה לכן שתאהבו עוד את נואה אני לא יודעת אם יותר מטוני..אבל אתן תאהבו😉😉!!