"אבל-"
"לא"
"אתה עלול-"
"לא"
דוד רור נראה אובד עצות, אבל לא מופתע. עכשיו הבנתי למה נשארו כל כך הרבה טלקינים, למרות הידיעה שככל הנראה מחר כולם ימותו: הם נשארו כדי להגן על ההמצאות שלהם.
לבסוף, דוד רור נאנח והביט בי "אתה בטוח?"
"ברור" אמרתי "גם אתה היית עושה את זה במקומי, לא?"
דוד רור הנהן בפיזור דעת בעודו משחק בגלגל שיניים "אתה... עלול למות. ולא לחזור הפעם"
"אני יודע"
לא פחדתי. יוצר יודע מתי הוא צריך לעמוד ולהגן על היצירה שלו, לא משנה מה עומד מולו. אפילו אם זאוס בכבודו ובעצמו היה עומד מולי, לא הייתי נסוג
כן בטח
שקשקתי מרוב פחד. עוד רגע והייתי בורח שוב פעם. הדבר היחיד שהחזיק אותי היה החיבור הבסיסי שיש לכל טלקין לדברים שהוא בונה. מין צורך ילדותי שמוטבע בנו לא לוותר על הרכוש שלנו. אני מניח שברגע שאני רק אדרוך בטיהור אני אזרוק את נשכנית ואברח בצרחות על חיי
אבל עכשיו, לא יכולתי לעזוב אותה
"אני לא בטוח ימות, נכון?" שאלתי בחשש "כלומר, אתה שרדת, ובטח עוד שרדו"
דוד רור חיכך את סנטרו "נכון... אבל זה תלוי בהרבה מזל. הרבה הרבה מזל"
"יש לך טיפים?"
"להתפזר" אמר דור רור בהחלטיות "אתם נגד ההידרה הפעם. נסו למשוך אותה לכמה כיוונים בו זמנית כדי לבלבל אותה"
בלעתי רוק "לא תהיה רק הידרה, נכון?"
"לא, אבל ההידרה היא מה שצריך להדאיג אותך. ראית פעם אחת בפעולה?"
ניענתי בראשי. דוד רור נאנח
"פשוט תקווה שמספיק מפלצות יברחו ויבטלו את הטיהור. לפעמים זה קורה"
"לפעמים" שאלתי בספקנות
דוד רור משך בכתפיו וחזר לעבוד על הפוריקט הנוכחי שלו. מבחינתו הסיפור נגמר, או שאני אמות, או שלא. אני את הבחירה שלי עשיתי
נשארתי עומד באמצע הנפחייה עוד זמן רב בעודי תוהה עד כמה עמוק הבור שכריתי לעצמי הפעם
עמוק. עמוק מאוד
KAMU SEDANG MEMBACA
מחנה המפלצות
Fantasiתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
