טיפסתי במעלה הגבעה בתשישות
כל התלאות שעברתי במסע הזה, המאמץ הבלתי אפשרי, המוות שחמקתי ממנו כל כך הרבה פעמים, החברים שאיבדתי
הכל נועד כדי להגיע לרגע הזה
מעניין אם ככה מרגישים חצויים במסע חיפושים
סביר להניח שלא, חשבתי בזעף. להם יש כוחות על מגניבים וכלי נשק איכותיים ועזרה אלוהית ומה לא. הם מתגברים על מכשולים בקלות וטובחים במפלצות כמוני בלי למצמץ בכלל, וודאי שבלי לחשוב על ההשלכות. זה לא דומה בכלל.
מצד שני, חשב קול בתוכי, אם להיות הוגן- הם לא יכולים לקבל הזדמנות שנייה. כשחצוי מת, זו סוף הדרך בשבילו.
הגעתי לראש הגבעה
מולי ניצב העץ. הוא היה זקן, כמעט עתיק. היה אפשר כמעט להרגיש את משקל המאות שעברו בין ענפיו
והייתה את בעיית הדרקון, כמובן
הוא היה כרוך כמו חבל מהודק סביב העץ. קשקשים, שיניים, כל החבילה. ראיתי כבר גדולים יותר, אבל האחד הזה בהחלט היה הרבה מעבר לרמה שלי
הוא נשף לעברי ברוגז, כאילו הוא אומר: זה השטח שלי. תתרחק או שתאכל
מעליו, בין ענפי העץ, הייתה תלוייה מין גיזה משונה עשוייה זהב, ואפילו מהמרחק הזה הרגשתי את הכוח שקורן ממנה. בנסיבות אחרות, אולי הייתי צריך לגנוב את הדבר הזה
אוקי, אז הדרקון שומר על העץ ועל הגיזה
אני רק צריך למצוא דרך לגשת בלי להתקרב אליו.
היה לי רעיון, אבל הוא היה רע. מאוד רע
"כירקלו" קראתי בקול רם, לפני שאאבד את האומץ שלי "צאי החוצה. לא באתי בשביל הגיזה, באתי בשבילך"
כלום לא קרה. הייתי צריך לדעת שזה לא יעבוד-
"הנה שם שלא שמעתי זמן רב"
מולי התגשמה דמות נערה יפיפיה. היה לה שמלה עשוייה עלים ומחטים ושיער בגווני חום-כתום-אדום, והיא הביטה עליי במבט זועף. זאת הייתה נימפה, אבל היא הייתה כל כך יותר מסתם נימפה. זה היה כמו להשוות בין נר להר געש, בין כוס מים לאוקיינוס
זאת הייתה האמ-אמא של הנימפות
"כולם שכחו אותי מזמן" היא אמרה "אפילו שאני מגינה על המחנה שלהם כל יום. אפילו כשספגתי את החצוייה ההיא כדי להציל אותה ממוות בטוח. אף אחד לא זכר את שמי. המעט שהם עשו היה לדאוג שלא אמות, כדי שאוכל להמשיך להגן על המחנה שלהם"
היא נעצה בי מבט חודר עוד יותר
"אז למה אתה, מפלצת נחותה שכמותך, זוכר אותו? מה אתה רוצה ממני?"
"באתי להרוג אותך" אמרתי ברכות
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
