טריקים של אור ומראות

Part 1

יש לי עוד שעה עד שהמכירה הפומבית תתחיל.
הלוואי ויכולתי לדעת מהן האפשרויות שלי לפני שזה יתחיל. באופן מוזר זה גם כל הריגוש שבעניין, להבין בשבריר שנייה שזה זה וזה חייב להיות שלך.
עברתי את זה כבר מיליון פעם ואני לא מתחרטת על אף בחירה שעשיתי. כל כך הרבה דלתות נפתחו בפניי . כל כך הרבה בחירות, החלטות ,מחשבות ורגשות. ועל כולם חתמתי, כולם שלי.
היום זה מלחיץ בדיוק באותה מידה כמו בפעם הראשונה.
יש לי עוד 58 דקות עד שהמכירה תתחיל. כדאי שאצא לי לגן לפני ,אולי אתקל במישהו שהכרתי.
אני יוצאת מהלובי דרך דלתות הזכוכית אל הגן, האור מסנוור אותי לרגע ואז המראה מתאזן.
וואו. למרות כל הזמן שעבר מהפעם האחרונה שהייתי כאן ,זה נראה כאילו הזמן עצר בשביל הגן הזה. ריבועי הדשא הנקיים תמיד ,חוצצים בין שבילי האבן שמובילים ל.. שום מקום כשאני חושב על זה, רק עוד ריבועי דשא ובמרכזם עצי אלון עתיקים שמשתרעים עד הנצח. כל הגן נראה אינסופי אבל לא משנה כמה אתה הולך, כשתביטי אחורה תמיד תמצא את דלתות הזכוכית ממש מולך. אשליה נחמדה ,בטח יש כאן טריק של מראות.
אלו ורדים חדשים? מסודרים בשורות כמו צבעי הקשת על צלעות הדשאים, מאדום לסגול ומסגול לאדום בצלע הבאה. נותן הרגשה של נצח ,כמו כל הגן הזה שבעל המקום עיצב בעצמו.
"זה אתה?" שאל אותי קול לצדי . אני מכירה את הקול הזה. אהבנו זה את זה פעם והיה לנו טוב ביחד ,אבל החוזה שלה נגמר לפני שלי והיא הייתה צריכה ללכת. אהבתי עוד רבים ותמיד כאן אני חושב עליהן, או אפילו פוגשת בכמה.
"כן זה אני ",לא דיברנו מאז שהיא עזבה. "אני מצטער שלא הספקתי לומר שלום לפני שהלכתי, אתה מכיר את החוזים האלו, תמיד שוכחים את תאריך הסיום ואז חייבים ללכת." הוא אמר.
" אני יודעת, זה בסדר, אני מבין, גם לי זה קורה" ,אמרתי בחיוך "איך היה החוזה האחרון שלך?"
"נגמר לפני שהתחיל. היא .. לא רצתה אותי. אבל זה קרה לי אינספור פעמים, לא ביג דיל. איך היה שלך?" ,התעניינה. "ארוך ומייגע ",הודיתי .
"אבל נגמר טוב? " "נגמר טוב.", חייכתי.
"אני מקווה שניפגש שוב אחרי המכירה", היא החזיקה את היד שלי ולחצתי את ידו בחזרה. "לא מבטיח שאזהה אותך" ,היא צחקה. " גם אני לא" ,קרצה אליי ונכנס ללובי.
יש לי עוד חצי שעה עד שהמכירה הפומבית תתחיל.