שוטר שובב~

פרק 8

בבוקר שלמחרת כשהתעוררתי הוא לא היה במיטה, הוא עמד בפתח הדלת מכפתר בזריזורת את הכפתורים האחרונים ויוצא מהר. סוגר אחריו את הדלת בשקט.
אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה
-בוקר טוב בייב, השארתי לך אוכל על השולחן וכיבסתי לך את הבגדים תרגיש בנוח להשאר אצלי. אני אחזור בסביבות שתיים בצהריים.
תתקשר אלי אם תצטרך משהו, אוהב אותך 😘.-
חייוך גדול עלה על שפתי שקראתי את ההודעה, הוא ממש טוב אלי.
יצאתי מהמיטה שטפתי את פני והלכתי לאכול.
הרגשתי ממש טוב יחסית לשאר הבקרים. הסתובבתי בבית הוא היה קטן אך מלא בדברים.
בארונות היו כל מיני תעודות הצטיינות וגביעים מתחרויות, מדליות מהמשטרה וסיפרי לימוד.
לפתע ליבי נעצר שראיתי את ספר המחזור שלו, הוא למד באותו בית ספר איתי.
מיהרתי לפתוח את הספר, מייד זיהתי את כולם י"ב שלוש, לא היינו באותה הכיתה אני הייתי י"ב אחת.
הסתכלתי על התמונה שלו מנסה להיזכר אם דיברנו פעם, פתאום ניזכרתי. תמיד בהפסקות הוא היה לבד אפילו יצא לי לדבר עליו עם שון כמה פעמים.
"ידעתי שאני מכיר אותו" מלמלתי לעצמי.
הפלאפון שלי רטט בכיסי, קיבלתי הודעה מקמרון.
-היי אני צריך שתעשה לי טובה
שכחתי כמה מסמכים חשובים על השידה בחדר לייד המחשב.
תוכל לתת לי אותם, אני עוד כמה דקות אחכה לך עם הרכב-
קמתי ממקומי ולקחתי את המסמכים, קמרון הגיע עם הניידת מחייך אלי.
"איך ישנת?" הוא שאל.
"ישנתי טוב" חייכתי.
"רוצה לבוא איתי לעבודה?".
"אני חושב שכן" עניתי ונכנסתי לרכב. הוא נשק ללחיי והחל לנסוע.
"מחר אנחנו נלך לבית משפט להגיש תביעה, אתה מוכן?" הוא שאל.
שתקתי לכמה רגעים "אם תהיה ליידי אני חושב שכן".
"תמיד" פניו האירו.
הגענו לתחנה, ישבתי בחדר שלו בזמן שהוא רושם על כל מיני מסמכים.
הוא סגר את התריסים ונעל את החדר. "תעצום עיניים!" הוא ציווה.