שוטר שובב~

פרק 16

נעמדתי על רגליי והסתכלתי היישר לעינייו "כן המפקד".
לבשתי את המדים ואני וכמה שוטרים נכנסנו לחדרו, צופים במצלמות האבטחה מחנות שלייד חוף הים.
הרגשתי איך הגוף שלי רועד מכעס "בן זונה" סיננתי מפי ללא קול.
"קיבלנו את הדיווח מהמוכר של החנות שהיה מודאג, בנוסף עקבנו אחרי הרכב במצלמות נוספות שהיו ברחוב ואנחנו יודעים איפה הוא נימצא. שלחתי שוטרים סמויים למקום ולפי מידע נוסף אנחנו יודעים שהוא מחזיק בנשק, כדי לא לסכן את חיי השבוי אנחנו צריכים לעבוד בצורה הכי טובה שיש ובשקט! האם זה מספיק מובן?".
"כן המפקד".
הוא פרש מפה של האיזור ונתן תפקיד לכל שוטר.
"אתה תהיה צמוד אליי קמרון" הוא פנה אלי.
הינהנתי בראשי, יצאנו לדרך.
אני בא אלייך בבקשה תחזיק מעמד, אמרתי בליבי מתפלל שנצליח.
"אני יודע כמה אתה אוהב אותו, בגלל זה היה לי חשוב לצרף אותך למשימה ואתה גם אחד השוטרים הטובים שהיו לי" המפקד הביט בי.
"אני מעריך את זה המפקד" לקחתי נשימה עמוקה.
הגענו לבית והתמקמנו בעמדות שלנו, אישתו והילדים יצאו מהבית.
במקום שרר שקט, שוטרים סמויים ביצעו סריקה באיזור ושוטרים אחרים נעמדו בחנייה וביציאה האחורית.
"כשאתן את הסימן, אני ואתה נכנסים מהחלונות האחוריים" המפקד לחש.
- נ.מ קים -
"יופי עכשיו שאנחנו לבד בבית אני אגש ישר לעניין" סטיב נעמד מאחורי מצמיד את פניו לצווארי ומנשק אותו.
"ל..לא בבקשה די" רעדתי.
"תהיה בשקט!" הוא קשר את פי מכניס את ידייו לחולצה.
אני רוצה שזה יגמר כבר, אני לא רוצה להיות פה אני רוצה שקמרון יעיר אותי מהחלום הרע הזה ויגיד לי שהכל בסדר.
אני כל כך חלש ולא מצליח להתנגד, אני לא מצליח לדבר כבר אני משותק לגמרי...
"אם תעשה עוד רעש קטן אני אכאיב לך מאוד" הוא איים
פתאום רעש מהקומה שלמעלה גרם לו להפסיק.
הוא טען את הרובה שלו מסתכל בחשד על הדלת ואז בבת אחת הדלת ניפרצה והעיפה עוד כמה חפצים.
סטיב לא חשב פעמיים והצמיד את הרובה לראשי, הלב שלי השתולל.
קמרון עמד שם בפתח עם עוד שוטר מצויידים ברובים, פניו היו קשוחות מאוד.
התמלאתי תיקווה ואושר בשניות והספקתי לשכוח שרובה צמוד לראשי.
"תשחרר אותו! ותוריד את הנשק מייד, הבית שלך מוקף בשוטרים אין לך לאן לברוח תיכנע" קמרון אמר
סטיב הוריד את החבלים מידי ופי, מוריד את הנשק לאט לריצפה.
אך לפני שנתן לי ללכת משהו חד חדר לגבי גרם לי לצרוח מכאב.
נפלתי על הרצפה, הכל נהיה מטושטש ומספר יריות חלפו מעל ראשי עייני נעצמו, שמעתי ציפצוף כואב וכשפקחתי את עייני הכל היה לבן ושקט.
"איפה אני?" התרוממתי מעט, עוד מחזיק במקום הכואב.
"אתה לא אמור להיות פה" קול בוכה נישמע מאחורי.
סובבתי את ראשי, זה היה שון.
הוא עטף אותי בזרועותיו זה הרגיש כל כך מציאותי, התייפחתי על כתפו וסיפרתי לו הכל.
"הכל בסדר" הוא ליטף את ראשי. "קים אתה לא אמור להיות פה יש לך עוד זמן, אתה חייב להילחם ולחזור לקמרון, הוא צריך אותך שם למטה".
"אני לא חוזר לשם, סבלתי מספיק בבקשה תן לי להשאר איתך" התחננתי.
"קים תסתכל לי בעיניים אם יכולתי להיות איתך עוד הייתי עושה זאת אני אוהב אותך אבל קמרון צריך אותך תחזור" שון דחף אותי נפלתי, נפלתי כל כך מהר.
פקחתי את עיניי בבהלה "הוא התעורר" מישהי במדים של אחות צעקה לרופא.
הסתכלתי על הצינורות המוזרים שהיו מחוברים לגופי, מיששתי את איזור הדקירה הכאב גרם לי לשחרר אנחה.
"קים איך אתה מרגיש" רופא גבוה עם משקפיים פנה אלי כשהוא מחזיק גיליון בידייו.
"א..אני לא בטוח, זה ממש כואב".
" ממ אני מבין, זה יכאב גם בימים הקרובים אתה זקוק למנוחה מרובה ללא תזוזה, זה עלול להזיק אם תקום יותר מידי. תפרנו לך את המקום לכן אסור לך להרטיב אותו, כרגע אתה נשאר למעקב לכמה ימים עד שנקבל החלטה לשחרר אותך". הנהנתי בראשי "אה ושתדע לך, אני שמח שאתה פה כי לכמה רגעים היינו בטוחים שאיבדנו אותך" הוא סיים והלך.
העברתי את היד בשיערי מחזיק את ראשי "יש משהו לכאבים?" פניתי לאחות שמדדה לי לחץ דם. "נתתי לך מורפיום לפני כמה זמן, זה אמור להשפיע בקרוב" היא שיחררה חצי חיוך שקמרון נכנס לחדר. הוא אחז כוס קפה בידו והעייפות ניראתה בעינייו. "קים התעוררת!" הוא מיהר למיטתי "א.. אני כל כך פחדתי שלא תחזור, אני כל כך פחדתי..." עינייו התמלאו דמעות, הוא אחז בידי. היד שלו חמה והמגע שלו נעים, הנחתי את ידייו על פני ונתתי לדמעות לזרום "קמרון..בבקשה תישאר פה אל תלך, תהיה ליידי אל תעלם לי...".
"אני פה ♡ תפסנו אותו, הוא חטף כמה ירייות
אני לא יודע אם הוא שרד את זה וגם אם כן, הוא יקבל את העונש שלו" קמרון הביט בעיניי.
"אתה חוזר לכלא?" שאלתי בדאגה.
"אני לא חוזר לשם, אני מבטיח להשאר לצידך.
אומנם ירדתי דרגה אבל נשארתי שוטר, כרגע קיבלתי חופש ארוך מאוד ואני אצטרך לעבור כמה שיעורים עד שאחזור לתחנה".
"אני מצטער אבל שעות הביקור נגמרו אני מבקש שתסיימו פה" אח נעמד בפתח החדר.
קמרון רכן אל שפתי ונישק אותי בעדינות "אני אחזור בבוקר, אני אשלח לך הודעה".
"לילה טוב" היה לי עצוב שהוא לא יכל להישאר לצידי בלילה.
-
שבת שלום אהובים שלי 💕