-ˋˏ ༻ Hidden Love ༺ ˎˊ- | taekook

פרק 1

~נ.ב. ג'אנגקוק~

שכבתי על הדשא עם עיניים עצומות, נותן לשמש לפגוע בעורי בזמן שאני מקשיב לשירים דרך האוזניות. זה יום ראשון, תחילת השבוע... הסופ"ש נגמר מהר כמו שהתחיל, ואני כבר מרגיש מותש מהשבוע שמתחיל. זה היה יום יפה, לא היו עננים אבל הטמפרטורה גם לא הייתה גבוהה מידי. כבר עברו כמה שבועות מתחילת הלימודים, ואני כבר מתחיל להיכנס ללחץ משילוב כל הלימודים והעבודה שלי. אבל עכשיו אני לא דואג מזה, עכשיו אני נח. מזג האויר מרגיש מושלם כעת ואני מרגיש את עצמי מתחיל להירדם. ממש עוד כמה שניות...

"אההה" הוצאתי אנקה כשהרגשתי משקל כבד נוחת על גופי. פתחתי את עיניי בלחץ וניסיתי להרים את עצמי בעזרת ידיי אבל לא הצלחתי. נרגעתי כשראיתי שזה רק הוסוק שנשכב עליי. כעסתי עליו שהפריע לי בשנתי, אבל לא יכולתי שלא לחייך ולחבק אותו.

"תגיד אתה נורמלי??" שאלתי, "כמעט שברת לי צלע". זייפתי פרצוף כאוב בזמן ששמתי יד על החזה שלי.
"סליחה אבל זה היה דורש את זה. נראית כל כך רגוע, כמובן שהייתי צריך להפריע לך" הוא אמר וחייך עם שיניו. נתתי לו מכה בראש על זה. הוא עשה פרצוף עצוב בזמן ששפשף את המקום שפגעתי בו, בזמן שאני גיכחתי מההתנהגות שלו.

"בכל מקרה," הוסוק התחיל, "מה אתה עושה כאן? אין לך שיעור?". "אני יכול לשאול אותו דבר עלייך. וזו השעה החופשית שלי אז החלטתי לקחת קצת מנוחה" עניתי.
"הבנתי" הוא אמר והנהן, "והתבטלו לי השעתיים האחרונות בגלל שהיה לפרופסור מקרה חירום כלשהו, אז אני חוזר עכשיו לחדר שלנו".
"אוף נו למה זה תמיד קורה לך, גם אני רוצה לחזור לחדר~~" התלוננתי.
"רק עוד שעתיים, תקנה קפה לפני השיעור אם אתה עייף. טוב אני הולך עכשיו, ביי קוקי. אני אראה אותך מאוחר יותר!" הוסוק אמר בזמן שקם ונופף לי לשלום.
"ביי" החזרתי לו וכשהלך הסתכלתי סביבי. לרגע שכחתי שהייתי בחצר של האוניברסיטה, והיו אנשים מסביבנו.

הוסוק תמיד דואג לי, הוא כמו אח בשבילי. אנחנו מכירים מאז שהיינו ילדים ועברנו כל כך הרבה ביחד. שנינו יודעים על העבר של השני, על הקשיים שעברנו, על החסרונות ועל החולשות של האחר. אנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב, שלפעמים גם לא צריך לדבר בשביל להבין מה עובר על השני. אני אוהב את הוסוק עם כל ליבי ואני יודע שתמיד נישאר חברים. לא משנה מה יקרה, הקשר שלנו חזק מספיק. אף פעם לא הייתי כל כך קרוב למישהו...

הוא תמיד מייעץ לי מה לעשות ועוזר לי כשקשה לי. אמנם הוא גדול ממני בכמה שנים, אבל זה אף פעם לא מנע מאיתנו לשמור על קשר. היינו נפגשים כל שבוע, ואפילו כשסיים את הלימודים והתגייס לצבא, כמו שכל בן מחויב לעשות כאן, עדיין המשכנו לדבר. הכרנו דרך המשפחות שלנו. אבא שלו ואבא שלי היו חברים טובים מאוד, אז המשפחות שלנו היו נפגשות לעיתים מאוד קרובות. אבא שלי... כולם אהבו את אבא שלי, הוא היה בן אדם מדהים והגיע לו את כל הטוב בעולם. להישאר עם אמא שלי הייתה טעות, ואני כל כך כועס עליה שפגעה בו...