Ice Princess

part 4.1B

Part: 4.1B/ מסיבת פיג'מות
•°•°•°•&•°•°•°•

"אני לא מבינה, השומרים אפילו לא מסתכלים עלייך." צחקה נואל כשהתיישבנו במקומנו, וחולצת הטרנינג הרטובה עוד מונחת על השולחן בתיקווה שתתייבש בקרוב.
למרות שהמוסיקה פסקה ורוב הבנות כבר עזבו, אנחנו המשכנו לשהות בחדר, לפטפט, לזלול ולשתות.
"אפילו בארוחות ליאם לא מסכים שיסתכלו עליה, מפחיד לחשוב מה יעשה כשיגלה מה קורה כאן." צחקה קלואי.
"הוא סתם מעצבן, למי אכפת." התערבתי ואכלתי ממאפה השוקולד שלי.
"ועדיין, השומרים לא מעזים להסתכל עלייך." הזכירה ליאה.
"הם מוזמנים להסתכל." קמתי ממקומי יחד עם המאפה והתקרבתי לזוג שומרים בקצה החדר, הבנות ממהרות אחריי.

"אתם תהיו כאן כל הלילה?" פתחתי בשיחה.
"כדאי שנחזיר אותה למקום לפניי שרייצ׳ל תחגוג על המצב." הזהירה נואל ויחד עם הבנות משכו אותי חזרה אל מקומנו.
"כמה שתית?" נזפה בי.
"כמה שליאה שתתה." התגוננתי והתיישבתי על הספה.
"וכמה ליאה שתתה?" שאלה קלואי את ליאה.
"תלוי, כבר אמרתי שאתן חברות מדהימות?" שאלה בסקרנות.
"את תמיד מוזמנת להגיד שוב." חייכתי אליה.
"אוי לא." נאנחו קלואי, נואל ולוסיה.

דפיקות נשמעו על הדלת.
"אני אלך לפתוח." הציעה נואל וקמה ממקומה אל הדלת, כיוון שרק לבנות מותר לפתוח את הדלת במסיבה והשומרים חייבים להישאר במקומם.
היא פתחה מעט את הדלת ומיהרה לטרוק בחזרה ולהסתובב אלינו, נשענת בגופה על הדלת.
"הנסיך!" הכריזה בלחישה כשהדפיקות התגברו.
היא הסתובבה מעט, נעלה את הדלת בעזרת המפתח הבנוי בו ומיהרה אלינו.

"צריך להסתיר אותה." אמרה בלחישה.
"או לפחות להלביש אותה." אמרה קלואי בהיסטריה.
נואל חטפה את החולצה מהשולחן ומיד השליכה אותה חזרה.
"היא רטובה לגמרי, איך זה יכול להיות?" שאלה.
"אולי זה קשור לרייצ׳ל שהיתה פה ושפכה מים על החולצה?" שאלה ליאה בילדותיות.
"ידעתי שהיא עשתה את זה בכוונה!" אמרה ליאה.
"למה אתן כל כך בהיסטריה?" קמתי על רגליי.
"פשוט שקט." נזפה לוסיה ויחד עם נואל וקלואי, ניסתה למשוך בידי אל מאחוריי הספה כדי שאתכופף והספה תוכל להסתיר אותי.

"אתן חושבות שיש לו מפתח?" שאלה נואל והביטה בדלת שלרגע פסקה מלהידפק.
"אני יודעת שיש לו מפתח." השיבה לוסיה והביטה גם היא בדלת.
צליל נקישה נשמע ממרחק, הידית ירדה מעט.

"תהיי בשקט, בסדר?" התחננה קלואי בזמן שהסתתרתי מאחורי הספה הכחולה.
"אני לא מבינה למה." גנחתי בתסכול וקמתי על רגליי.
"אתן כאלה היסטריות, למי אכפת מהנסיך הטיפשי הזה בכלל?" נזפתי והתקרבתי אל הכניסה.

אחזתי בידית ופתחתי את הדלת בתנופה, כשהבחנתי בליאם המבולבל- מיהרתי לטרוק אותה בתנופה זהה ומיד לפתוח אותה לכדי חריץ.
"מה הסיסמא?" שאלתי בילדותיות.
"כדאי לך לפתוח את הדלת הזו." דרש.
"טעות." אמרתי בחיוך, סגרתי את הדלת והסתובבתי חזרה אל הבנות.
"רואות? טיפלתי בזה.
עכשיו רק צריך לחכות שהחולצה תתייבש ונוכל לחזור לחדרים." הכרזתי בחיוך.
"אני לא מבינה למה הדרמה בגלל ליאם, הוא בטח מחפש את רייצ׳ל שלא נמצאת כאן בכל מקרה.
חוץ מזה, איפה החולצה שלי בכל מקרה?" רטנתי ונעמדתי במרכז החדר בדרך אליהן וחיפשתי בעיניי את החולצה.