נקמה של בייבי

part 15 ♥️

חדי קרן, פגסוסים, גובלינים, אנשי זאב ועוד היקרים

מצטערת שהזנחתי את מינכם בפרק הקודם
ןלכן קיבלתם הקדשה מיוחדת לפרק הזה

שוב פעם סליחה לא הייתה לי כל כוונה להעליב אתכם

תהנו⁦♥️⁩

×-×

××××נ.מ ג'יימי××××

הגענו לבית-אחוזה יותר נכון-

נכנסנו בשקט מוחלט

ואז התפצלנו

טום אמר לי שהחדר של דוני נמצא בקומה השנייה החמישי משמאל

כשהגעתי למעלה צעקות חלושות ויריות התחילו להישמע מלמטה

ספרתי את הדלתות וכשהגעתי לחמישית נכנסתי פנימה

חדר ילדים חשוך, עשרות של בובות מסודרות בפינה של החדר, דגמים קטנים של מכוניות ומשאיות פוזרו בחדר, על שולחן קטן היו צבעים, טושים ועפרונות בשלל צבעים, דפים היו מפוזרים על השולחן חלקם מצוירים וחלקם חלקים מחכים למישהו שיציר עליהם את הסיפור שהוא לא יכול לספר, מיטה קטנה שעליה מצעים כחולים מתוחים נחה במרכז החדר ומתחת לשמיכה אפורה ילד קטן בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות עדינות, דוני.

הוא שיפשף את עייניו בעדינות מושך באפו בחמידות, הלחיים שלו היו אדומות ושמנמנות והוא לבש את הפיגמה הכי חמודה שראיתי בחיי, מכנס וחולצה שעליהם מצוירים מלא חלליות וחייזרים קטנים ומתוקים.

בקיצור כן זה היה המחזה הכי חמוד שראיתי בחיי

"מי אתה?" דוני שאל בישנוניות

"היי דוני" אמרתי בעדינות והתקדמתי אליו "אני ג'יימי"

"אתה לבוש ממש יפה" הוא חייך חיוך קטן וחמוד

"באמת אתה אוהב את מה שאני לובש? בנים בדרך כלל לא אוהבים את זה" צחקקתי והתיישבתי על המיטה

"לא זה יפה וחמוד, כמוך" הוא ציחקק בעדינות, הוא היה עירני ראו את זה

"תודה דוני גם אתה ממש חמוד" חייכתי חיוך קטן אליו

"אני יותר חמוד כשאני לובש שמלה אבל אבא לא מרשה לי" הוא הזעיף את פניו בכך שניפח את לחיו-המתיקות!!-

"מה זאת אומרת אבא לא מרשה?" שאלתי אותו 

"הוא חושב ששמלות זה לנשים ואם אני לובש אותם הוא מרביץ לי" הוא הסביר לי

עצמתי את עייני בכאב כשזיכרונות מאבא שלי עלו

"אבל ג'יים ג'יים זה בסדר הוא רוצה שאני יהיה ילד חזק וטוב" הוא קפץ עלי וחיבק אותי "בבקשה אל תבכה אני לא רוצה שתהייה עצוב"

"סליחה" צחקתי בעצב וניגבתי את הדמעות במהירות "אז כל מה שיש פה זה שלך?"

הוא הנהן אליי בחיוך שמחה אמיתי