מלאכית נגד שטן

פרק ארבעים וארבע~האחות של מרי

*נק מבט של סאני*

אמרתי ''את מכירה את אלי?'' והיא אמרה ''סומנתי על ידיו הוא מלאך קצת בעייתי כפי שאני זוכרת הוא היה יורד עליי המון לכדור הארץ אבל עכשיו שאני הצלתי את מרי אז לא ראיתי אותו'' אמרתי ''אני בטוחה שהוא אוהב אותך בטירוף'' והיא אמרה ''הוא לא יודע שהיה אבא אני מתרגשת קצת'' אמרתי ''אני הולכת למות כנראה כאן'' היא אמרה ''אני בטוחה שהם יוצאו אותך במאה אחוז'' אמרתי ''אני מקווה שלא אני לא רוצה לראות את אמט'' היא שאלה ''מה קרה לך איתו?'' התחלתי לספר לה את כול הסיפור והיא אמרה ''הו בחיי ילדה זה מזכיר את הסיפור של אימא שלי לילה היא סימנה את אבא שלי שאז בזמנו היה הנסיך של ממלכה גדולה והוא היה בדיוק כמו אמט'' שאלתי ''ואיך הם הסתדרו?'' היא אמרה ''הוו לקח זמן אבל מה שכן אני בטוחה שחברות שלך ומרי הקטנה שלי מנסות לעזור לו הן לא יתנו לו לעשות לך את זה'' ואז נפל המכתב שאמט השאיר לי והיא אמרה ''את רוצה שאני אקריא לך את המכתב?'' אמרתי ''כן אני לא יכולה כול כך לזוז כי כואב לי בטירוף'' היא אמרה ''טוב אני אקריא לך'' אמבר הייתה אישה נורא נחמדה והיא התחילה להקריא ''לסאני אהובה שלי אני כול כך מצטער על הסבל שאני גורם לך אני יודע שכול הסודות שלי יצאו רציתי שנתחיל כדף חדש אהבה שלי לא כוותה מעולם עלייך יקריה שלי אם היית רואה את היום הראשון של איך שהגעת אני השתגעתי מפנים אלי סיפר לי שהגעת ושמחתי שאת כאן הייתי יום יום לפני שהולך למשרד הקר שלי הייתי עובר ומביט עלייך את לא היית שמה לב כי היית עסוקה בדברים אחרים אבל הייתי יום יום מביט בך וחושב על העתיד שלנו איך נבנה את המשפחה שלנו אני יודע שאני קשה שאני מלאך נוראי אני מאשים את עצמי על כאבך ואני כול כך מצטער אבל שהיא בא כול לילה וישן איתך זה רק הרגיע אותי כי היית לצידי כי לא נעלמת כי לא קרה לך כלום והיית בטוחה כול יום בערב לאחר שכול הלוחמים היו נרדמים אני הייתי חוזר עלייך לסאני המתוקה שלי לסאני שאני אוהב ותמיד מצטער שלא הייתי מספיק להשאיר לך מכתב שאומר שאני אוהב אותך התחלתי עם החברות שלך אימונים כדי שאוכל להיות זה שאת רוצה אני מקווה שתביני יום אחד שמעולם לא עזבתי אותך תמיד הייתי מגיע ומנסה לחזק אותך ואלה שפגעו בך אני הייתי רוצה להרוג אך תמיד עשיתי נזק קל כי ידעתי שאם לא הייתי משאיר לך סימן או משהו שתדעי שאני כאן אז היית משגעת אני לא גאה במעשיי ואני יודע שפגעתי בך המון אבל אני רוצה לומר לך סאני את היחידה שאני כול יום חושב עלייה ומתגעגע עלייה בטירוף אני רוצה לראות אותך לחבק אותך להריח אותי לצידי ולנשק אותך הלוואי שהיית יודעת מה עובר עליי יום יום שאני רחוק מימך ואם יקרה לך משהו אני לא אנוח עד שתחזרי להיות בידים שלי אהובה שלי באותו יום שדיברנו המילים שיצאו לי מפה זה לא מה שתכננתי לומר תכננתי לחבק אותך ולנשק אותך תכננתי לספר לך עד כמה היה לי קשה שם בלעדייך וכמה רוגע היה לי שהיית לידי יש לי המון מה לומר לך אבל אני אחכה לבוקר שאראה אותך במבחנים הלאה שתפציצי ותהיי המלאכית הכי מדהימה שיש ואז אנחנו נדבר על הכול רק תני לי הזדמנות לתקן שלך אמט אוהב המון'' התחלתי לבכות אלוהים והיא אמרה ''בואי עליי סאני הכול בסדר'' אמרתי ''הוא בטח ישתגע שנעלמתי אני חייבת לצאת מכאן חייה בשבילו'' אמבר אמרה ''היה בסדר חברייך כנראה בדרך להציל אותך לכי לישון אני אחשוב על תוכנית'' נרדמתי ואז בבוקר אנברו לקח אותי בשיער והתעוררתי מבוהלת והוא אמר ''בוקר טוב נסיכה!'' והגעתי לתא הכלא שהייתי אתמול הצלחתי בקושי לקום והוא אמר ''הו מה שלומך סאני?'' אמרתי ''היה יכול להיות יותר טוב המקום הוא אשכרה וייאפי'' הוא אמר ''היום בואי נראה עם החברים שלך קיבלו את המסר שאת כאן מעניין במי הם יבחרו בך או באמבר'' אמרתי ''אני מקווה שבאמבר אמרתי לך אין לי חששות ממות אני אהיה בסדר'' הוא צחק ואמר ''יש להם רק חצי שעה לחליט אז נראה מה זה היה'' אמרתי ''אתה הולך לסבול אותי הרבה כאן'' הוא אמר ''הוו אני לא בטוח שתשרדי את העוניים'' אמרתי ''נאא אבל אם אני אצא מתא הכלא הזה אני יתקוף אותך ראשונה'' אנברו אמר ''נחיה ונראה'' השד חזר ואנברו אמר ''שחררו את אמבר סאני יש לך 10 דק לעביר הכול לאמבר כול מה שאת רוצה שחברייך ידעו'' הגעתי עלייה והיא אמרה ''מה קרה?'' אמרתי בלחץ ''אין לי המון זמן אבל תמסרי למרי שלא משנה מה שלא תעז להציל אותי שהן יחליטו להגיע לכאן אני אהיה בסדר אני יעמוד בזה'' היא אמרה ''מה למה?'' אמרתי ''הם משחררים אותך את חוזרת למרי הלוחמים בחוץ לפחות חלק מהם אמבר תמסרי לאמט שלא משנה מה יקרה שלא יחשוב להגיע לכאן אני אהיה בסדר ותמסרי לכולם שאני אהיה בסדר'' רשמתי מכתב קצר לאמט ונתתי לה והיא אמרה ''בהצלחה יקרה אני מקווה שאת תהיי בסדר'' אמרתי ''אני אחיה מקסימום אמצע דרך לברוח העיקר שאת יוצאת מכאן'' והיא יצאה ראיתי איך השדים לוקחים אותה ואנברו אמר ''עכשיו את קדימה יש לנו יום ארוך!'' ושוב עברתי את העינוים קוויתי שכולם היו בסדר כי אני אהיה חזקה הבטחתי את זה לעצמי אבל הכאב הזה רק רצח אותי מפנים

המשך יבוא...