פתחתי את הדלת באיטיות ״אני עסוקה.. יש מצב שנדבר אחר כך?״ שאלתי והבטתי באסף שעמד שם מיואש וכאוב, בדרך כלל אני לא כזאת ביצ׳ית, אבל הוא פגע בי יותר כשזרק אותי בלי טיפת רגש
״אני חושב שאחר כך כבר יהיה מאוחר מדי״ אמר ועיניו נסגרו ונפתחו באיטיות, הבנתי שאני לא יכולה לפגוע בו ככה
הסתובבתי לשחר שישב על המיטה בחיוך והנהן אליי בהבנה ״אני אלך, דברי איתי מחר״ אמר ונשק לי בלחי ואז יצא מהדלת אחרי שחייך לאסף אך הוא לא החזיר לו חיוך, משום מה הוא לא דואג מזה שתלמיד שלו יגלה עלינו
״תיכנס״ אמרתי ואסף נכנס, הוא התיישב על המיטה שלי וליטף אותה בעדינות
״יפה סידרתם פה״ אמר כשסרק בעיניו את החדר ״זה מה שבאת להגיד לי?״ שאלתי בציניות והתיישבתי במיטה של דניאל מולו
״לא..״ אמר אבל הוא עדיין לא הביט בי
״למה התכוונת כשאמרת שאחר כך כבר יהיה מאוחר מדי?״ שאלתי כשהבנתי שהוא לא יתחיל לדבר, הוא הביט לרצפה ושיחק באצבעותיו כמו ילד קטן
״פחדתי שתעשו את זה.. שתשכבו ואז...״ אמר ולרגע שתק ״את כבר לא תהי שלי״ הוסיף והביט בעיניי
אף פעם לא ראיתי אותו כל כך מיואש ועייף כמו עכשיו
״אבל אסף.. אתה החלטת לסיים את זה״ אמרתי בעדינות כדי לא להכאיב לו יותר מדי
״אבל לא רציתי את זה נועם.. את חייבת להבין שאני לא רציתי להיפרד ממך״ אמר והרגשתי שהלב שלי כואב למשמע המילים האלו ״לראות אותך עם מישהו אחר ולדעת שזה באשמתי זה שובר אותי.. וברור לי שאני לא יכול להיפרד ממך ולצפות שתישארי לבד, אבל קיוויתי שלפחות תתני לי זמן לעכל״ אמר והפעם אני זו שהביטה ברצפה
״אז מה אתה אומר בעצם? אתה צריך שאהיה רווקה כדי שתתגבר עליי?״ שאלתי והבנתי כמה שזה מוזר וכמה שאני לא רוצה שהוא יתגבר עליי.. אני פשוט רוצה אותו איתי ״לא.. ברור שלא, כמובן שהייתי רוצה, אבל זה לא מה שבאתי להגיד לך״ אמר והסתכלתי עליו בסקרנות
״אז מה באת להגיד לי אסף?״ שאלתי בעצבנות אחרי שהוא לא המשיך לדבר
אך הוא עדיין לא המשיך, הוא קם והלך בחדר באיטיות כאילו חושב איך להתחיל לומר מה שהוא חושב
״תקשיב.. אני מבינה שזה לא היה בסדר, אני אשתדל לא לגרום לך לקנא אבל אתה חייב לעשות מאמץ ולא להסתכל כדי שתצליח להתגבר עליי, בדיוק כמו עם עידן, כששכבתי איתו בחדר שלי ובכל זאת באת והפרדת ביננו ואמרת לו לצאת, אתה לא יכול לוותר עליי ועדיין להחליט עליי״ אמרתי וראיתי שהמילים שאמרתי פגעו בו, הוא מקנא.
לא התכוונתי למילים שאמרתי, לא רציתי שהוא יתגבר עליי אף פעם
״את צודקת...״ אמר וחזר להתיישב על המיטה
הבנתי שפה זה נגמר... ״בגלל זה אני לא הולך לוותר עלייך״ אמר והביט בעיניי, הצבע חזר לפניו והוא חייך את החיוך הכל כך יפה שלו שבגללו התאהבתי בו מלכתחילה
״מה?״ שאלתי בהלם והוא קם והתיישב על המיטה של דניאל, לידי
״אני לא הולך לוותר עלייך״ אמר שוב ונשק לי בלחי בהתרגשות ״אני יודע שהתנהגתי נורא, אפילו יותר מנורא, זכותך לכעוס עליי ולהרביץ לי כמה שתרצי.. אבל אני הגעתי למסקנה שאת הרבה יותר חשובה לי מהבית ספר הזה... אני מתגעגע אלייך.. מבחינתי שכל השנה הזאת נחיה בהסתרה, העיקר שנהיה ביחד״ אמר וכל הזמן הזה לא הורדתי את החיוך מהפנים
״לקח לך הרבה זמן להגיע למסקנה הזאת...״ אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה ״את כבר יודעת שאני מטומטם...״ אמר וליטף עם ידו את פניי
״אני אתן לך את הזמן שלך כדי לחשוב.. אם את בכלל רוצה אותי בחזרה, כשתחליטי את יודעת איפה למצוא אותי״ אמר ונשק לי בלחי כמו ג׳נטלמן אמיתי ולאחר מכן קם מהמיטה והתקדם לכיוון הדלת
״אני מצטער״ אמר כמעט בלי קול ויצא מהחדר
השאיר אותי שם המומה לגמרי, הייתי בטוחה שאנחנו הולכים להיפרד לתמיד אך כנראה שתמיד יש תקווה,
הרגשתי שהלב שלי חזר לפעום בקצב סדיר ושאני חוזרת לחייך כמו פעם
כמובן שתמיד צריכים לזכור שהאושר שלנו תלוי רק בנו ולא באחרים, אבל כשיש לכם את החצי השני שלכם והוא חוזר אליכם, אין יותר כיף מזה
הקלטתי הודעה קולית לשחר בווצאפ ״אתה המלך שלי!! תודה על הכל, עזרת לי מאוד, ושתדע שכל דבר שתצטרך אני פה בשבילך״
לאחר מכן שטפתי את הפנים וישבתי לי בחדר וחיכיתי שבן ודניאל יחזרו מהמסיבה כדי שאספר להם הכל ואתייעץ איתם אם לחזור אליו או לא, בכל זאת אני לא רוצה לעשות שטויות כי לפעמים האהבה מעוורת
היי כולם!!
מתנצלת שיצאו פרקים קצרים, מעכשיו יש לי תקופה מאוד פנויה ואחזור לכתוב המון פרקים❤️
רק רציתי להגיד המון המון המון המון תודה על ההצבעות והתגובות, אני שמה לב לכל תגובה, באמת מחמם את הלב, אוהבת אתכם!!
מה אתם אומרים? שנועם תחזור לאסף?
YOU ARE READING
2 twins 1 life
Teen Fictionנועם בת ה17 נשלחת לפנימיה יוקרתית במיוחד יחד עם אחיה התאום בן, הם מגיעים לפנימיה וחייהם משתנים מהקצה אל הקצה. מי היה מאמין שבשנה אחת הם יעברו כל כך הרבה ביחד ובנפרד? אהבה, חברויות, ריבים, צחוקים ואפילו מקרי מוות.. אשמח שתמשיכו לקרוא! תחילת הסיפור...
