pov לואי
"יאללה לואי תביא את התיק שלך ותעלה לאוטובוס. אל תשכח, כתוב עליו bus 1! " לואי שמע את דורותי הרכזת טיולים צועקת עליו מהקצה השני של החניון. שכבות התיכון יוצאות היום לטיול מה שאומר שגם זאין הארי ונייל יהיו איתי ועם ליאם. שמו את כולנו באוטובוס אחד ביחד כי מישל היועצת ראתה שהתחברנו. "פאק, אני לא מצליח להרים גם את האוהל וגם את התיק זה כבד מידי" צעקתי, לא הייתי בטוח שלמישהו בכלל אכפת אבל היה לי צורך לצעוק את זה. קלטתי את הארי ונייל רצים לכיווני והרגשתי שאני צריך להתחיל לחשוד. נייל חטף לי את האוהל מהיד והמשיך לרוץ לכיוון האוטובוס. לפתע הרגשתי מישהו נוגע ברגלי ובלי שבכלל הספקתי להגיב הרגליים שלי התנתקו מהריצפה. "הארי זה לא מצחיק תוריד אותי!!" צעקתי אבל הוא המשיך לרוץ לכיוון האוטובוס. עצמתי את העיניים וחיבקתי את צווארו של הארי, אני יכול פאקינג ליפול ואני בהחלט לא רוצה לראות את זה קורה. "לואי אתה יכול לפתוח עיניים יא פחדן הגענו לאוטובוס" הארי צחק עליי אבל עדיין לא הוריד אותי מידיו. פתחתי את העיניים וקלטתי את זאין וליאם שעמדו ליד האוטובוס מתפקעים מצחוק. "אני לא פחדן!" צעקתי ונתתי לו כאפה חלשה, "אתה כזה קטן" זאין אמר ונייל היה נראה כאילו הוא עוד שנייה נשפך על הרצפה, "על מה אתם מדברים אני לא כזה קטן" רטנתי "אה כן? אז למה אתה עדיין על הידיים שלי?" הארי שאל ואני מיהרתי לקפוץ מידיו, "אתה מאוד נוח" אמרתי ונתתי לו טפיחה בכתף, לא חיכיתי לצחוקים שלהם ונכנסתי לאוטובוס. היינו הראשונים שסיימו לארוז הכל באוטובוס ככה שהיה לנו את הספסל האחורי לעצמנו, "נו באמת זה לא היה כזה מצחיק כנסו כבר!" צעקתי עליהם בידיעה שהם הולכים לצחוק עליי על זה לנצח, אפילו נהג האוטובוס צחק.
נשאר עוד שעה עד שנגיע ליעד, עד עכשיו שיחקנו ושרנו, אפילו המצאנו שיר, כל אחד דיבר על העתיד שלו, אני עדיין לא חשבתי על שלי אז אמרתי שאני רוצה להיות פושע והם צחקו "יאללה לוא, מה באמת אתה רואה בעתיד שלך?" זאין שאל, לא ידעתי איך לענות לו , באמת לא חשבתי על זה, "אני ולוא נתחתן ונהיה הבעלים של מאפייה בפריז" הארי שישב לידי אמר לפתע, "אני רואה שתכננת הכל האז" אמרתי והסתכלתי עליו, "הכל לפרטי פרטים, אני ואתה זה לנצח" הוא אמר וקרץ לי, גיחכתי והנחתי את ראשי על חלון האוטובוס. ידעתי שהוא צוחק אבל לא הייתי בטוח שאני לא רוצה בזה, אני מרגיש כל כך מחובר אליו, אני לא מאמין בגורל אבל אני בהחלט מאמין שיש סיבה שהארי קיבל עונש לשמור עליי למרות שזאין הוא זה שעשה את הגרפיטי.
מסתבר שנרדמנו כי כשהגענו ליעד היינו מרוחים אחד על השני, הרגליים של נייל היו עליי, זאין וליאם היו מחובקים והראש שלי היה על הכתף של הארי. "תגידו ציז!!" אפי חצי צעקה ולפתע היה הבזק חזק של אור. אני יכול לחתום על זה שאם היא הייתה טיפה יותר קרובה אני הייתי מתעוור. אפי היא ילדה מהשכבה שלי, היא הילדה הכי יפה שראיתי, היא והארי סוג של בקטע, הארי לפעמים זורק לה איזה מחמאה ופה ושם מפלרטט איתה אבל אף פעם לא קרה שום דבר רציני ביניהם. "אפי אני מקווה מאוד בשבילך שלא התעוורתי לחינם אחרת את תראי מה זה!" הארי צחק איתה והם התחילו להתקדם לדלת היציאה של האוטובוס. "אני שונא שהוא מפלרטט איתה" רטנתי "מקנא?" זאין שאל וליאם צחק "במי? באפי? מה פתאום?" מיהרתי להגיד "בהארי יא אדיוט, למה שתקנא באפי?" זאין השיב "נראה לי מישהו חושק באפי" ליאם צחק ונייל עשה קולות של נשיקות. התעלמתי מהם והלכתי לדלת האוטובוס. אני לא מקנא באף אחד, מאיפה הם הביאו את הרעיון השטותי הזה? הבטתי בהארי ואפי מדברים וקיבלתי בחילה, אני לא מקנא בהם אני פשוט לא רוצה לראות אותם ביחד. נראה לי.
YOU ARE READING
record- larry stylinson
Fanfiction😌 לאחר מות אימו לואי מגיע לפנימייה, הוא מבולבל ומרגיש שעולמו קורס עליו, בפנימייה הוא פוגש את החברים האמיתיים הראשונים שלו, ואת הארי:) הסיפור מכיל: גסויות פגיעה עצמית לארי!
