record- larry stylinson

פרק 9

pov לואי

קמתי בבוקר מרוב קור, כל הלילה הארי עטף אותי בגופו אבל כרגע הוא לא היה באוהל, רק אני וזאין נשארנו. "זאין תתעורר אנחנו עומדים לטבוע!" צעקתי לאוזנו שלו במטרה להבהיל אותו, "מצחיק מאוד לואי, אני אראה לך מה זה לטבוע" הוא אמר ודחף לי כרית לפרצוף, "יאללה בוא נתארגן עוד מעט יוצאים לפנימייה ותאמין לי שבא לך לאכול לפני נסיעה של שלוש שעות" אמרתי לו, באמת רציתי לאכול אבל בעיקר רציתי לחפש את הארי, מצאתי את זה מוזר שהוא הלך בלי להגיד כלום, בטח אחרי כל מה שהיה אתמול. "טוב לואי תן לי חמש דקות ונצא מהאוהל" הוא אמר ובדיוק ליאם פתח את האוהל, לידו עמד נייל "בוקר!" ליאם צעק בחיוך רחב, זרקתי עליו את הכרית של זאין, אני מרגיש כאילו הכל יכול להסתדר, וגם אם לא הכל, לפחות הרוב. "אני חושב שאפי והארי הפעם רציניים" נייל אמר וקטע את מחשבותיי, "לא נראה לי, הם מיליון שנה היו בקטע, אין מצב שיקרה משהו דווקא עכשיו" אמרתי בביטחון וזאין הסכים, "כן אבל הם אף פעם לא היו מתמזמזים" ליאם אמר וסימן לי לצאת מהאוהל, למרות שהייתי בטוח בעצמי הרגשתי שמשהו לא בסדר, יצאתי כמו רובוט, פעלתי לפי פקודות אבל לא הרגשתי כלום, ראיתי את אפי יושבת על הארי ושניהם מתמזמזים, הרגשתי קפוא. זאין יצא גם הוא מהאוהל והיה נראה שהוא המום לא פחות ממני, "טוב ליאם אתה בא לאכול משהו? אני גווע" נייל אמר והשניים התקדמו למתחם האוכל, אני וזאין בהינו בהארי במשך לפחות דקה עד שהוא שם עליי את ידו ואמר "בוא לוא, הולכים מפה". הלכתי איתו.

הרגשתי מטושטש, אני לא יודע מה להרגיש. רגע אחד הוא היה שלי ורגע אחרי הוא כבר של מישהי אחרת, טוב מה ציפיתי? שהוא יהיה איתי? להארי תמיד היה הסטוץ, זה שנישקתי אותו לא אומר שהוא יעזוב הכל רק בשבילי. 

זאין נדבק אליי כל היום, כאילו הוא יודע מה קרה, כאילו הוא יודע איך אני מרגיש. רגע, אולי הוא ראה את הנשיקה? זה יסביר הרבה אבל אני לא חושב, הוא ישן כשנכנסתי. "בוא לוא, נכנסים לאוטובוס" הוא קטע את מחשבותיי, "שב לידי" הוא ביקש והנהנתי. הוא התיישב ליד החלון והתיישבתי לידו, אלינור וחברתה התיישבו בזוג הכיסאות לידנו.  כשהארי נכנס ראיתי אותו מחפש מישהו בעיניו, הוא הסתכל עליי ארוכות ונאנח, האוטובוס היה שקט מבחינתי, רק אני והארי מסתכלים אחד לשני בעיניים, הרגשתי שהוא מדבר איתי.  אפי נכנסה אחריו לאוטובוס והוא שבר את קשר העין. אני שונא אותה, לא, אני מתעב אותה. "תפסיק להסתכל עליה ככה" זאין אמר ואפשר להגיד שהלב שלי קפץ מבהלה, הייתי כל כך מרוכז בלהרוג אותה עם העיניים שלא שמתי לב לסביבה. "אתה יודע שלא אותה אני רוצה" שאלתי בהיסוס, בחיים לא נמשכתי לגברים, אני לא הומו, אבל בתכלס לא נמשכתי לאף אחד עד שפגשתי את הארי. הוא הסתכל עליי ולא ענה. אחרי דקה שמעתי אותו לוחש "אני יודע". 

גם אם זה לא מה שזאין ניסה להגיד הבנתי שאני חייב להפסיק להיראות כל כך סובל, זה לא מגיע לו, לא מגיע לו שאני אראה לו שאכפת לי. חשבתי איך להעביר את הזמן ואלינור קפצה למחשבותיי, הסתובבתי לדבר איתה מהסיבה הפשוטה שהייתה לנו שיחה נחמדה וראיתי את המבטים שהארי דפק לי כשהיא ניסתה לפלרטט איתי אתמול. אלינור התלהבה שאני מתייחס אליה, היא העריכה אותי ולא הסתכלה עליי בתור סטוץ, היא הסתכלה עליי בהערצה למרות שאין ממש מה להעריץ. 

העברתי את השלוש שעות באוטובוס בלהיות הכי מזוייף שאפשר, שמתי את מסכת ה"אני שמח" ואת מסכת "החיים שלי מושלמים" וצחקתי עם כולם. דאגתי לעשות הרבה רעש כדי שכולם ידעו שאני הבן אדם הכי מאושר בעולם, רציתי שכולם יחשבו ששום דבר לא עוצר אותי, אבל בפנים הייתי על סף קריסה, הארי הוא הנשיקה הראשונה שלי, הוא הראשון שגרם לי להרגיש משהו כזה, בבת אחת איבדתי גם את אחד החברים הכי טובים שלי וגם את מי שאני אוהב. הייתי מסוגל להתמודד עם זה אילו הארי היה רק קראש אבל הוא גם החבר הכי טוב שלי. אף פעם לא היו לי חברים הכי טובים, תמיד הייתי מה שמכנים חתול רחוב, הסתובבתי ברחוב כדי לא לראות את אמא רבה עם האיש שקורא לעצמו אבא שלי. למרות שאני רק חודש בפנימייה יש לי איתו כל כך הרבה חוויות משמעותיות שאין סיכוי שאני אוותר עליו, אני חייב להבין מה קורה איתנו, אם לא מבחינה רומנטית אז מבחינה חברית, אני לא מסוגל לנתק ממנו קשר. עם כמה שאני פגוע ממנו, אני חייב לקבל תשובות, אני חייב להבין למה הוא הרס הכל, בכל זאת, אנחנו אמורים להתחתן ולהיות בעלים של מאפייה בפריז.