pov לואי
"לואי" שמעתי את הארי מאחורי, נהיו לי פרפרים רק מלשמוע אותו אומר את שמי.
"הארי" החזרתי לו באותו טון בדיוק והוא חייך.
"אולי תזרוק את הסיגריה הזאת כבר?" הוא שאל וגיחכתי, לרגע הכל הרגיש כמו פעם, אנחנו במקום הקבוע שלנו, אני מעשן סיגריה והוא מבקש ממני להפסיק למרות שזה חסר סיכוי, "אתה יודע שזה לא יקרה" אמרתי והוא חייך חיוך קטן, אולי הוא הרגיש כמוני. "חשבתי כבר שלא תבוא" אמרתי לו, הוא הסתכל עליי והתיישב לידי, תחושת הפרפרים שהייתה לי רק התעצמה, "אי פעם איכזבתי אותך בשביל שתחשוב דבר כזה?" הוא שאל בצחוק, רציתי לצחוק אבל לא רציתי ליצור רושם שהכל בסדר ביננו, אני עדיין כועס. "בכל אופן" העברתי נושא "למה קראת לי לפה הארי?" שאלתי והדגשתי את שמו, הוא הסתכל עליי ונאנח "תשמע, אני יודע שאני חייב לך המון הסברים, התנהגתי אלייך כמו מניאק וזה לא הגיע לך" הוא אמר וחיוכו נמחק, הוא אכן חייב לי כמה הסברים, "לא רק אליי הארי, לא היית בסדר גם עם זאין" הוספתי ומיד התחרטתי על זה, זה לא ענייני מה קורה בינו לבין זאין, "אני מודע לזה שאני צריך לספק הסברים להמון אנשים לואי, זאת לא הייתה תקופה קלה בשבילי והתנהגתי כמו חרא להמון אנשים, לא רק אלייך" הוא אמר, קצת הייתי המום לשמוע את הארי מדבר ככה, מהצד זה היה נראה שהכל טוב אצלו, הוא תמיד צחק או היה עם חברים, זה היה נראה שכלום לא השתנה אצלו. "בכל אופן, אני רוצה לשמוע מה עבר עלייך בתקופה הזאת" הוא אמר וחייך, עדיין לא הרגשתי כל כך משוחרר אבל זה בהחלט היה קשה לכעוס עליו כשהוא חייך ככה.
"בכנות הארי? התקופה הזאת הייתה חרא בשבילי" אמרתי והחיוך שלו נעלם, "כשניתקתי קשר איתך איבדתי הכל, איבדתי את החברים הכי טובים שלי ואיבדתי את הרגשות שלי- היו ימים שלמים שלא הרגשתי כלום" אמרתי, כמובן שזה לא מדויק, אני כן הרגשתי, קינאתי בו אהבתי אותו ושנאתי אותו בזמנית, זה בהחלט לא דבר קל להרגיש כל הזמן. "אני לא התכוונתי שזה יהיה ככה" הוא אמר בעצב, "אל תפיל הכל על עצמך, אני גם אשם, לא הייתי צריך לנשק אותך, זה היה טיפשי מצדי לחשוב שתרצה אותי כשהתחלת משהו עם מישהי אחרת" אמרתי, באמת האמנתי במה שאמרתי אבל גם האמנתי שהארי יכל להתנהג אחרת, הוא יכל לדחות אותי בצורה יותר טובה מאשר לדאוג שהדבר הראשון שאני אראה על הבוקר זה אותו מתנשק עם אפי. "אל תגיד את זה, עשית מה שהרגשת ואין בזה שום דבר רע" הוא אמר אבל היה נראה שהוא רוצה להגיד משהו נוסף, הוא שתק כמה רגעים ולבסוף פתח את פיו "אם אנחנו כבר מדברים בכנות לואי, הנשיקה הייתה הדדית, אני רציתי אותה בדיוק כמוך, אם לא יותר" הוא אמר.
היה כל כך שקט אחרי המשפט הזה, הרגשתי שאני כמעט נופל בקסמיו וסולח לו על הכל. הייתי מנשק אותו את הנשיקה הכי אוהבת שהוא אי פעם יקבל. אבל לא, אני לא אפול למילים יפות, הרגשתי גוש ענק בגרון, "אז למה הארי? למה הרסת הכל? אתה ידעת בדיוק מה הרגשתי ונתת לי לסבול כל הזמן הזה" אמרתי והוא הסתכל לי בעיניים, "אני הורס כל דבר טוב, אני הייתי הורס אותך לואי." הוא אמר ונאנח "ואני לא יכול לסבול את המחשבה שאני אהרוס אותך" את זה הוא אמר כמעט בלחש "אתה לא נתת לנו שום הזדמנות, אתה פשוט ויתרת עלינו" אמרתי והרגשתי את הדמעות מצטברות בעיני, לא רציתי לבכות מולו אז עשית ככל שביכולתי לעצור אותן. "אתה היית עוזב אותי, אני לא יודע איך להתנהג ליד אנשים שחשובים לי, אתה היית שובר לי את הלב או יותר גרוע אני הייתי שובר את שלך" הוא התגונן. לא קניתי את זה, לא רציתי להאמין שהוא ויתר על הכל רק כי הוא חתיכת פחדן, בשלב הזה כבר נתתי לדמעות לזלוג. "אז פשוט ברחת כמו פחדן?" שאלתי בקול חנוק. "לוא" הוא קרא בשמי בנסיון להרגיע אותי, "אתה פגעת בי. אתה התנהגת כאילו זה כלום בשבילך, כאילו אנחנו רק משחק" אמרתי וכבר לא אכפת לי שידע שאני פגוע, "אל תגיד את זה, אתה לא יודע כמה היה לי קשה לראות אותך ממשיך הלאה" הוא אמר וגלגלתי עיניים, בשלב הזה של השיחה כבר הייתי יותר כועס מפגוע " אתה לא רוצה אותי אבל גם לא רוצה לראות אותי ממשיך הלאה? אתה כל כך אגואיסט הארי" אמרתי לו והוא שתק.
ישבנו על ספסל, באמצע הלילה, בשקט. כל אחד מנסה לנחש את תחושותיו של השני רק ממבטים ותנועות גוף. גם כשלא דיברנו היה ברור לשנינו שהשיחה לא נגמרה, זוהי רק הפוגה. אני לא התכוונתי לעזוב בחזרה לחדר ומשהו בתוכי אמר לי שגם הוא לא.
"למה רק עכשיו נזכרת בי? למה עד עכשיו לא אמרת כלום?" שאלתי אחרי שתיקה ממושכת, "אני יודע שאמרתי שאני חייב לך הסברים אבל על ההסבר הזה אתה תשנא אותי" הוא אמר "יותר ממה שאתה שונא עכשיו" הוא הוסיף, היה לי קשה עם העובדה שהוא חושב שאני שונא אותו, כל השנאה שלי אליו מעורבבת עם כל כך הרבה אהבה ורצון להיות לידו. "אני בכל זאת רוצה לשמוע" אמרתי וטיפה פחדתי מהתשובה שאני אקבל. "אתה תחשוב שזו קלישאה אבל באותו יום שנכנסת לחדר שלי והיית עם נייל נבהלתי מהמחשבה שאני לא אשמע אותך צוחק מהבדיחות שלי שוב" הוא אמר. זה הכל? זאת הקלישאה הגדולה? "אבל זה לא החלק הכי גרוע" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי, "אני לא יודע אם אתה זוכר אבל כשיצאת אמרתי לי "רק שתדע הארי, אני יודע הכל" " הוא הפסיק את רצף הדיבור כאילו הוא מתכוון להגיד משהו חשוב והוא מנסה לבנות את המתח, "אני יודע שזה נשמע מגוחך אבל עצם זה שאמרת את שמי גרם לי להתמוגג, בשנייה אחת הבנתי שאני לא רוצה שתדבר עם אף אחד כמו שאתה מדבר איתי" הוא אמר והסתכל עמוק בתוך עיני. "אני יודע שטעיתי לואי אבל אני יודע גם שמגיעה לי הזדמנות שנייה, אני חייב לדעת עלייך הכל, אני חייב שתהיה שלי" הוא אמר והרגשתי שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר.
לאט לאט ובעדינות הוא קירב את ראשו לשלי, היו קרובים אבל עדיין לא נתתי לו לנשק אותי, "בתור התחלה, אם אתה רוצה לדעת עליי הכל, אתה חייב לדעת שמחר יש לי יום הולדת" לחשתי, "אז אני חושב שמגיעה לך מתנה מוקדמת לא?" הוא לחש לי ובשלב הזה היינו כל כך קרובים שהרגשתי את נשמותיו. אצבעותיו תפסו את קו הלסת שלי, הוא הסתכל עליי בעיניים בצורה שתמיד רציתי שיסתכל, הרגשתי את אפינו מתנגשים בעדינות ולאט לאט גם את שפתיו נוגעות בשלי. הוא נישק אותי בעדינות כאילו הוא מהסס, התנתקתי מהנשיקה והסתכלתי בעיניו, ברגע שהרגיש שהתרחקתי הוא התקרב ונישק אותי, שפתיו היו חמות ורכות. בשונה ממקודם, הפעם הוא נישק אותי באגרסיביות ובתשוקה, כאילו מסמן לי שאני שלו.
~~~~~~
YOU ARE READING
record- larry stylinson
Fanfiction😌 לאחר מות אימו לואי מגיע לפנימייה, הוא מבולבל ומרגיש שעולמו קורס עליו, בפנימייה הוא פוגש את החברים האמיתיים הראשונים שלו, ואת הארי:) הסיפור מכיל: גסויות פגיעה עצמית לארי!
