אתה יותר בשבילי

אני לא יכול

סורי על שגיאות כתיב מראש (אם יש משהו שממש מפריע או לא מובן תגידו אני אתקן)
אני יודעת כאילו זה לא נראה כאילו יש משמעות לפרק אבל יש..

₪נ.מ טים₪

פתחתי את עיניי באיטיות, קובר את פניי בכרית שנייה אחרי כשהאור נכנס לעיניי בחדות

נאנחתי בשקט כשהרגשתי את הכאב המוכר באגני והתיישבתי במיטה, הסתכלתי סביב בחדר, רואה את ג'וני שעדיין ישן בשקט במיטתו רחוק ממני

"אני לא מאמין שנתתי לזה לקרות" נשכתי את שפתי בניסיון עלוב לעצור את הדמעות שעלו במהירות בגרוני 

"אני כל כך מטומטם!" בכיתי בשקט, מושך את ברכיי ומחבק אותם בחוזקה

הנחתי את פניי עליהם וניסיתי להירגע כדי לא להפריע לג'וני לישון

"אני מצטער" עצמתי את עיניי ולחשתי "אני כל כך מצטער"

₪_₪

"אתה בטוח שאתה בסדר? העיניים שלך אדומות" ג'וני ליטף שוב את הלחי שלי, בוחן את פניי בזהירות

"כן" נאנחתי ותפסתי בידו "בפעם המאה ג'וני קצת כואב לי אבל זהו"

ג'וני הסתכל לתוך עיניי לכמה שניות ואז נאנח 

"אני כל כך מצטער זה בגללי" הוא אמר והשפיל את פניו

"היי! אתמול היה מדהים" תפסתי בין שני צידי פניו והרמתי אותם אליי "לא יכולתי לבקש שהוא יהיה טוב יותר אתה מבין?"

הסתכלתי לזוג העננים הסוערים בעיניו, הוא הנהן לכיווני וחייך חיוך קטן

"יופי ג'ון ג'ון" נשקתי קלות לשפתי, מתנתק במהירות לפני שהוא יכול להעמיק את הנשיקה

"תודה" חיוכו גדל והוא נשק לכף ידי

"אני רק אומר את האמת ג'ון ג'ון" צחקקתי ושחררתי אותו מתחיל להתקדם לכיוון הכיתה שלו

"מי אתה ומה עשית לטומי שלי?" ג'וני צחק והניח את ידו מסביב לכתפי "אתה הולך לכיתה מרצונך החופשי?"

"מה אני יכול להגיד ממש שברת אותי אתמול" צחקקתי ונשענתי טיפה על ג'וני מתקדם איתו לכיתה 

"אתה יודע מה לומדים בכלל?" ג'וני שאל אותי אחרי כמה שניות

"את האמת?" הסתכלתי עליו בחיוך "אין לי אפילו שביבון של מושג"

"מנהל עסקים" ג'וני חייך

"בני לוויה לא לומדים את זה" חיוך עלה מהר על שפתיי

"נכון" ג'וני הנהן "יש לך כסף על השולחן אם אתה רוצה לקנות משהו"

"ביי" צחקתי והשתחררתי מאחיזתו של ג'וני "תלמד זה חשוב"

"לאן אתה בורח?" הוא ניסה לתפוס אותי שוב

"לך תלמד בחור חכם, אני אלך לעשות דברים אחרים" צחקתי והתחמקתי ממנו