A muggle stripper? Really- part 3

1.9K 59 13
                                    

הפאנפיק מתורגם מתוך ספר בשם- A muggle stripper? Really?- שנמצא כאן בוואטפד וכך גם שאר החלקים שלו.

חשפן מוגלגי? באמת?- חלק 3
היום אחרי-  day after

התעוררתי למיטה ריקה.  הוא כבר הלך הביתה?  קמתי מהמיטה, לבשתי מכנסיים, ויצאתי לארוחת בוקר. 
"סוף סוף אתה קם."  אני שומע את קולו. 
"כן .." פיהקתי. 
"הכנתי ארוחת בוקר לפני חצי שעה. הייתי רעב. יש פנקייקים על השיש בשבילך."  הוא ישב על הספה שלי וקרא ספר. 
"תודה."  חייכתי בעייפות.  לקחתי קצת תה שהיה לדראקו ושמתי סירופ על הלביבות לפני שעברתי לשולחן לאכול. 
"אתה מת למדי בבוקר."  דראקו צחקק. 
"אני גרוע יותר בימי העבודה."  אכלתי.  "אתה מבשל נהדר."
"תודה ..." הוא קם והתיישב מולי.  "מתי יש ימי עבודה?" 
"בימי שני עד שישי. וכמה עבודות ניירת שאני צריך לעשות מדי פעם בשבת. בדרך כלל אני מסיים בשעה 13:00 או 14:00. עם זאת, ימי חול הם בין השעות שמונה לארבע.."
"מתי אתה עוזב?"  שאל דראקו. 
"בערך דקה לפני."  צחקקתי. 
"מה השעה?" 
"12.30."  דראקו חייך. 
"זה מאוחר מהרגיל ..." ציינתי. 

דראקו עמד לומר משהו כשדפקו על הדלת.  "טוב, המקום שלך, אתה פותח את הדלת."  בסופו של דבר הוא אמר במקום זאת. 
"נכון .." קמתי לאט וניגשתי לדלת.
פתחתי אותה כדי לראות את... רון ... והרמיוני. "חבר!" צעק רון. "אמרתי לך לשלוח אליי ינשוף כשאתה מתעורר."
"הרגע פשוט התעוררתי." רטנתי.
"מה?"  שאלה הרמיוני. "מתי חזרת אתמול?"
"אני לא יודע." משכתי בכתפי. "אנחנו יכולים להיכנס?" היא שאלה לא בטוחה. "או שהמבקר שלך עדיין כאן."
"עדיין כאן." 
"החשפן בעל המסכה?", שאל רון.
"אני מניח שכן."
"אנחנו צריכים לפגוש אותו." הם אמרו בקול אחד וחלפו על פניי. נאנחתי בכבדות וסגרתי את הדלת מאחוריהם. לא היה לי את התה שלי.  ובכל זאת... אני עדיין עייף.

"סַמוּר?"  שאל רון אחרי שתיקה ארוכה. 
"סַמוּר."  שמעתי את דראקו אומר בחזרה ללא חנניות.  רון פנה אלי.  "אוֹתוֹ?" 
"טכנית, זו אשמתך."  התיישבתי שוב, והמשכתי לאכול. 
"אבל הארי-"
"רון, זה לא מועיל."  הרמיוני אמרה בסתירה.  הרגשתי את עצמי חושש ממה שהיא תגיד.  "אתה יכול לראות בבירור שהוא עוד לא שתה את התה שלו."  פניתי לראות אותה מחייכת.  חייכתי בעייפות והתחלתי ללגום את זה. 
"קמומיל?"  שאלתי את דראקו.  הוא הנהן.  הוא לא הביט בשניים האחרים, לא שלא אכפת לי.  הוא מעולם לא עמד איתם במונחים, ועכשיו הרבה שנים אחר כך, הגיוני שזה היה קצת מביך. 

הרמיוני ורון התיישבו.  אכלתי בשתיקה, ושתיתי את התה שלי. 
"עכשיו, אתה ער?"  שאלה הרמיוני אחרי כמה דקות. 
"תחשבי כך ..." מלמלתי.  הרמתי את מבטי אל דראקו.  הוא היה מפוחד, עצבני ומתוח ...
הרמיוני פשוט הייתה סקרנית ולא כועסת, פשוט ... מאוכזבת. 
רון היה סימן שאלה גדול. 

דרארי//פאנפיקים מתורגמיםWhere stories live. Discover now