דרארי//פאנפיקים מתורגמים

drarry

drarry- דרארי
הוואנשוט תורגם מאנגלית מהאתר ao3

הארי עדיין נהנה להסתובב מתחת לגלימת ההיעלמות שלו כפרופסור. לא בגלל שהוא רצה לרגל אחרי מישהו או לברוח עם משהו ערמומי (רוב הזמן) אלא בגלל שזה איפשר לו להגיע מנקודה א' לנקודה ב' עם פחות מכשולים.
בדרך כלל, הוא רק הקשיב כלאחר יד לתלמידים שחלפו על פניו. האוזניים שלו היו מכוונות ל"דגלים אדומים", אבל כל השאר היה רק ​​סוג של רעשי רקע.
לא כך היה היום.
הוא כמעט חזר לכיתה שלו, לועס תפוח כדי להתפנק עד ארוחת הצהריים, כששמע את שמו מוזכר.
והארי היה טוב בלהתעלם מהרבה דברים, אבל הוא בהחלט לא היה טוב בלהתעלם מדברים שנאמרו עליו על ידי תלמידיו. הוא צעד הצידה והקשיב.
"נכון," אמרה מטילדה, "אבל קדימה. אתה חייב להודות שהם הגיוניים ביחד".
"בטח," ענה ריד, מגלגל את עיניו, "באופן שבו גפרורים ונפט הגיוניים ביחד."
"לוהטים בצורה נפיצה," צלצלה גוון. "כן."
ריד גלגל אליה את עיניו.
"מה יהיה שמם בכלל?" ג'ק תהה בקול והארי תהה אם הוא שמע לא נכון והם לא הזכירו את שמו בכלל. "פוטפוי?"
"מלטר?" רובי ציחקק.
"אולי תנסה את השמות הפרטיים שלהם," הניחה מטילדה.
"הרקו," הציע ריד.
"האם השם אינו מרמז על עמדות?" שאלה רובי.
ג'ק הנהן, "אז מה את חושב-"
"דררי," אמר ריד. "אוֹ-"
ופתאום הארי הבין בדיוק על מה הם מדברים וחשב שאולי יש לו התקף לב. כפות ידיו החלו מיד להזיע, הלב שלו פועם בחוזקה באוזניו.
הוא עשה את הדבר היחיד שיכול היה לחשוב לעשות. הוא המריא בריצה לכיוון הצינוק, עושה כמיטב יכולתו כדי להימנע מתלמידים בזמן שרץ משם.
כשהוא היה ממש מחוץ לכיתת השיקויים, הוא הסתכל סביבו ואז הוריד את הגלימה שלו (דראקו שנא את זה כשהוא נכנס לבוש בגלימה) לפני שהתפרץ לחדר. "דרא-" הוא התחיל לפני שהבין שהגבר השני היה באמצע שיעור עם השנה השלישית. "מאלפוי," הוא תיקן, מכחכח בגרונו. "טעות שלי. פרופסור מאלפוי."
"רהוט כתמיד, פרופסור פוטר," הוא ענה בהרמת גבה.
"סליחה," הוא אמר והנהן לתלמידי השנה השלישית, "מצטער נורא להפריע לך בשיעור. האם אוכל לדבר איתך לרגע? במסדרון?"
דראקו הביט בו כאילו השתגע, "תמשיכו לעבוד על השיקוי המבלבל שלכם. אני מיד אחזור." הארי הסתובב ודראקו הלך בעקבותיו, "ועלמה מריוות'ר אם אני אשמע ממך עוד ציוץ למר קוריאנדר, אני אוריד לך נקודות בית."
"כן, פרופסור," מלמלה אליס.
ברגע שהם היו בחוץ, הארי סגר את הדלת והסתכל מסביב במסדרון. "הם מקשרים אותנו!" הוא סינן.
"סלח לי?"
"הילדים!" הוא קרא. "שמעתי אותם. הם מקשרים את השמות שלנו ביחד!"
"בסדר?" דראקו אמר. "מצטער, אני לא מבין למה הרגשת צורך להפריע לשיעור שלי כדי לספר לי את זה."
"כי הם חושבים שאנחנו מתראים (זאת אומרת ביחד)!"
"ו?" הוא שאל, תסכול עולה בקולו.
"ו," הוא סינן, "אנחנו נפגשים אחד עם השני!"
דראקו הניד בראשו, "פוטר, אני לא מצליח לראות מה הבעיה כאן."
הארי צבט את גשר אפו, "אנחנו מתראים אחד עם השני ואנשים חושבים שאנחנו מתראים אחד עם השני."
"מרלין. אני שוכב עם אידיוט מוחלט. זה כמו שאתה אומר שכדור הארץ סובב סביב השמש ואנשים אומרים שכדור הארץ סובב סביב השמש."
"נכון," אמר הארי, "אבל אנחנו לא יכולים להכחיש את זה בלי לשקר."
דראקו מצמץ, "נכון," הוא אמר, לוקח צעד אחורה מהארי. הוא נד בראשו והמסכה הקרה והמנותקת שהארי תיעב תפסה את מקומה על פניו. "טוב, אני חושב שזה בטוח לומר שאנחנו יכולים להגיד להם שהם טועים עכשיו."
"מה?"
"מה?" הוא חזר בחוסר אמון. "דראקו-"
"לא, לך תזדיין," הוא סינן. "אני לא הסוד הקטן והמלוכלך שלך."
"לא התכוונתי-" הארי ניסה למחות אבל דראקו כבר התרחק.
"לעזאזל," הוא ירק לפני שפתח את דלת הכיתה שלו וטרק אותה מאחוריו.
הארי עמד במסדרון לרגע ארוך בשקט המום. הוא בהחלט עשה בלגן.
——————
בדיעבד, הוא יכול היה להבין מדוע מה שאמר לדראקו יכול היה להזיק. הוא יכול היה לראות איך דראקו יכול היה לפרש את דבריו של הארי כפי שהוא עשה, גם אם הארי לא התכוון אליהם כך.
הוא רק רצה להיות מסוגל לשלוט בנרטיב. יותר מדי מחייו בילה עם מישהו אחר שדיווח על כל הפרטים והשלמת החסר. הוא שנא את זה.
הארי ניסה הכל כדי לגרום לדראקו לדבר איתו בימים האחרונים, אבל דראקו תמיד היה טיפש עקשן ולא היה אפשר להרחיק אותו מאנשים מספיק זמן כדי לנהל שיחה. הוא אפילו ניסה לשלוח לו מכתבים, אבל דראקו העיף מבט אחד בכתבים והצית אותם מבלי לקרוא אותם.
לבסוף בוקר אחד, שישה ימים לאחר מכן, כשדראקו דיבר עם אוליבר על קווידיץ' בארוחת הבוקר, הארי לא יכול היה לסבול את זה יותר. הוא הסתער על פני האולם הגדול אל קצה השולחן שעליו ישב האיש השני, הושיט יד ותפס אותו בקדמת גלימותיו.
הארי משך אותו לנשיקה קצרה (אך נלהבת) וכשנסוג לאחור אמר, "אני מאוהב בך, מטומטם אומלל. ולא אכפת לי מי יודע".
הדממה שבאה לאחר מכן הייתה מחרישת אוזניים עד דפיקות לב לפני שכל האולם הגדול התפרץ בשטף של רעש ותנועה.
דראקו בהה בו, חסר מילים לחלוטין, לפני שהוא משך אותו מעבר לשולחן לנשיקה נוספת. "אתה כזה דרמה קווין (מלכת דרמה)" הוא צחק על שפתיו של הארי.
"אני?!" הוא מחה, נשען לאחור רק מספיק כדי להיות מסוגל ליצור קשר עין. "הצתת את המכתבים שלי! טרקת את הדלת שלך בפניי יותר פעמים שאני יכול לספור! אתה-"
"שתוק," דראקו אמר ונישק אותו שוב.
גרון התכחכח מאחוריהם, "רבותי," אמרה מינרווה והם התפרקו כמו ילדים שנתפסו עושים משהו שובב. "האם אתם באמת חושבים שהאולם הגדול הוא המקום המתאים ביותר?"
"לא," הם קראו.
"סליחה, המנהלת," אמר דראקו.
"נסלח," היא אמרה. "אבל אל תעשו מזה הרגל."
ואמנם הם לא עשו הרגל להסתובב בפני תלמידים, אך מכאן ואילך לא חששו להפגין חיבה אחד לשני בפני תלמידים. לעתים קרובות היו מוצאים אותם מתקוטטים אך אוחזים ידיים, נשענים זה על זה בזמן שהם בודקים מסמכים, משאירים פתקים קטנים ופינוקים בכיתה של האחר, וכל מיני מחוות קטנות אחרות. 
הדברים שהראו עד כמה הם גאים ומאוהבים זה בזה.

......

אז מה שלומכם?
איך היה כיפור?
אני כמעט התעלפתי בסוף אבל אז הלכתי לנוח...בכל מקרה, קחו וואנשוט חמוד.