שד מהגיהנום

11

ציירתי את עיניי הענבר שלו במחברת בלי לשים לב "אותלו" המורה לספרות קרה אלי הרמתי את המבט מבולבל "אני יותר מאשמח עם תשמור את כישורי הציור שלך מחוץ לשיעורי ספרות ותפסיק לצייר במחברת בזמן השיעור שלי" מיהרתי לסגור את המחברת לפני שמישהו יראה את הציור שהתחיל להיבנות בתור מבנה הפנים שלו "בסדר.. סליחה המורה.." מלמלתי ושקעתי טיפה בכיסא, בי ישבה ליידי מתנהגת כאילו הכל כרגיל 'אני כל כך שמח שהיא לא תזכור את מה שקרה בפארק היום בבוקר.. טוב חוץ מהקטע של דאנטה' הסמקתי מהמחשבה על זה 'זה היה טעות היא כמו אחותי!' חוט המחשבה שלי התנתק ברגע שדאנטה נכנס בצורתו האנושית לכיתה, אף אחד לא דיבר הוא חייך את אחד החיוכים הממיסים שלו, כל הכיתה מהופנטת לעיניי השד שלו שלא השתנו בכלל אותו מבט רעב רק.. שהפעם הוא לא הסתכל עלי.., המורה התחילה לדבר "היום מצתרף אלינו תלמיד חדש, תרצה להציג את עצמך?"  דאנטה הנהן והתחיל לדבר "אני לוקה ואני יותר משמח להצתרף לבית הספר שלכם" הקול שלו מתוק וחם מהפנט כיתה שלמה, העיניים שלו מקובעות עלי, לא.. לא עלי על מי שישבה מאחורי, ליז תלמידה שחומה בגובה 1.50 מבנה גוף אגסי ירכיים מלאות ויפות ושפתיים מתוקות עם עיניים אפורות כמו שמי סערה 'למה הוא לא מסתכל עלי?!' הקול בראש שלי דרש לדעת ולא קיבל תשובה, שמעתי את ליז מדברת בהתלהבות עם חברה שלה שישבה לידה "הוא כל כך חתיך.. אומיגד הוא מסתכל עלי!" ובאמת העיניים שלו היו ממוקדות בה, "בבקשה תתפוס מקום" אמרה המורה, הוא חייך אליה ועבר מולי לא מקדיש לי אפילו מבט 'מה נסגר איתו?' לא שבאמת היכפת לי ממנו האמת אני שמח שהוא לא מסתכל עלי יותר זה משחרר 'שקר' קול קטן בראש שלי לחש התעלמתי ממנו והמשכתי להקשיב לשיעור למרות שהמחשבות שלי נדדו אל דאנטה כל הזמן על הצחוק שלו.. והידיים החזקות שלו.., 'גאד תפסיק לחשוב על זה עכשיו זה שיעור ספרות זה לא הזמן וחוץ מזה הוא סוף סוף שחרר ממך תשמח מזה!'