שד מהגיהנום

82

לא הלכתי לבית ספר בימים האחרונים, אני לא רוצה לראות אותו.. זה יכאב מידיי "לפחות את לא תעזבי אותי" לחשתי לרטסונה שיללה לעברי "צריך להרוג את השד הזה על במשחקים שלו בך", "לא, אני עדיין אוהב אותו" קבעתי דמעות זולגות מעיניי, אמא שלי נכנסה לחדר "הי.." לחשה קולה רך ועדין "הי לך.." לחשתי חזרה, פני קבורות בכרית  "איך אתה מרגיש?" שאלה בעדינות מודאגת ממצבי "את תאמיני לי עם אני אגיד שטוב יותר?" היא צחקה מעט "לא, כי אני מכירה אותך ואני רואה שאתה לא במצב טוב" נאנחתי הרמתי את ראשי מהכרית  "זה עדייו כואב.." על לחיי דמעות יבשות, לא הפסקתי לבכות לרגע בלילה "אני מתגעגע אליו כל כך..", "אני יודעת ילד שלי.." לחשה מחבקת אותי, לא כמו דנטה, חיבוק אימהי ואוהב "לכחת את הכדורים שלך?" שאלה מלטפת את שיערי ברכות, הנהנתי משקר, הפסקתי עם הכדורים, זה לא שווה את זה עם דנטה לא כאן "אותלו", "מה?" שאלתי מרים אליה מבט עצוב "אתה משקר לי?" שואלת בוחנת את פני אחרי מספר שניות של שתיקה נכנעתי למבטה  "כן..", "למה הפסקת עם הכדורים?" קולה מודאג קמה מיד לקחת את הקופסא של הכדורים "כי זה לא שווה את זה עם הוא לא כאן.." היא נאנחה מניחה בידי כוס מים וכדור "אתה לא יכול להפסיק את הכדורים רק כי נפגעת, הכדורים עוזרים לך להישאר יציב", "אני יודע! אבל אני לא בטוח שזה שווה את זה עם לוקה לא כאן! אני אהבתי אותו כמו לא אהבתי שום דבר בחיי.." לחשתי בעצב כאב מזדחל לקולי מלחשוב עליו "fuck him, הוא פגע בך ולא מגיע לו לקבל אותך" אמא שלי קבע "אמא!" אמרתי מופתע מהשפה שהיא משתמשת "תרגע קצת קללות לא הרגו אף אחד, ועל תגיב על זה בתגובה מתחקמת" צחקתי "אוקיי" היא חייכה למשמע צחוקי פעם ראשונה זה ימים  "תקפיד עם הכדורים, ותשכח מהאידיוט ההוא", "איזה אידיוט?" שאלתי בחצי ציניות "בדיוק" אמרה בחיוך נושקת למצחי ברכות "יש לי עבודה אבל אני אחזור בקרוב, תרגיש חופשי להזמין את ליסה" הנהנתי קלות "אוקיי" חייכתי מעט מלטף את רטסונה "את חושבת שאני אהיה בסדר?" שרלתי את רטסונה, היא התעטשה בפני וייללה "את לא צריכה להשתמש בתון הזה את יודעת", "דבר בשם עצמך אותלו" היא יללה.