שד מהגיהנום

46

                       TW!!!
הפרק הבא מכיל פגיעה עצמית, אתם יכולים לדלג עם אתם מרגישים לא בנוח.
תהנו!

אני  רוצה את דנטה..  אני רוצה להרגיש את גופו מגן עלי ממנה! מהזיכרון שלה נוגעת  בי שוב ושוב.. פוקדת עלי לגעת בה שם ושם כאילו אני בובה חסרת רגשות. נכנסתי מתחת לזרם המים החמים שפעם ראשונה.. לא גרם לי להרגיש בטוח, פעםם ראשונה תחושת המים על עורי גרמה להתקווצת בבטני בבחילה נוראית. אני רוצה להפסיק להרגיש ככה! המוח שלי צעק עלי  בכוח גורם לדמעות לצרוב את  עיניי וגרוני. לקחתי זוג מספריים שנח על הרצפה כמו מחכה רק לי. נשמתי נשימה עמוקה ויצרתי חתך ארוך לרוחב הירך שלי,  החתך דימם קלות והתחושה התחלפה בכאב  והקלה נפשית המים צורבים את הפצע הטרי בכאב משכר. חזרתי לנשום. אני מצליח לנשום.. חשבתי לעצמי. עם אני  יעשה עוד אחד אני בטוח ירגיש טוב יותר.. וזה בדיוק מה שעשיתי.  הכאב תשתש כל תחושה אחרת שיכולתי להרגיש  זה הרגיש.. טוב..  אני מרגיש משוחרר זה שבועות מאז  מה שקרה בקפיטריה. הדם זלג על עורי מחתים את רצפת האמבטיה צובעים אותה בארגמן. אני לא מתחרט.. חשבתי לעצמי. זה כאב טוב חייכתי מנקה מעצמי את הדם.  התקווה   היחידה שיש לי   רק שדנטה לא יריח את  הדם, הוא לא יאהב את זה..או שכן? הוא אוהב דם, ואני אוהב שהוא ניזון ממני..  זה מרגיש טוב. דפיקה בדלת, מיהרתי להסתיר את  עצמי בווילון לא רוצה שאיש יראה  את הסימנים שהיא השאירה על  הגוף שלי.  דנטה נכנס אחרי שניה  "היי מלאך קטן" קולו עדין ועייף "היי!" החיוך שלי מאולץ ושרי. איך אני יכול לשמוח אחרי מה שקרה? אני אי פעם ירגיש אושר שוב..? כל המחשבות נעלמו מראשי ברע שדנטה נשק בעדינות ללחיי גורם לכל הכאב  שלי להיעלם באחת. עצמי עיניים מתמסר למגע שפתיו "אכלת היום?" שואל קולו מהפנט ורח עוטף אותי כמו שמיכה חמה בליל חורף קר.   הנהנתי קלות מכווה שלא לא את הסימנים ,מעולה, אני גאה בך מלאך שלי" נשק בעדינות  על שפתי ממיס את  גופי בתחושת   אופוריה עילאית. שתקתי לרגע "דנטה..  אתה.. אתה תכעס עם שכבתי  אחרת שהיא עם מישהי שהיא לא אתה..?" חלק בי מלא תקוה שיגיד כן וילחץ עלי לספר מי זו היתה  שפגע בי.  ,כל  עוד זו לא אשה..   ממש  לא" הבעת כאב  חלפה  על  פניו  ונעלמה באותה המהירות שהופיעה.  הנהנתי "אני מבין" הוא הסתכל עלי מבולבל ,אתה רוצה שנשכב רק אחד עם השני, הסמקתי מעט "כן.. זה רעיון טוב" הוא חייך כאילו הוקל לו  לדעת שאני שלו, ורק שלו "אז אתה רשמית שייך רק לי מלאך קטן" חייכתי מסתתר מאחורי הווילון. הוא כמו משכך כאבים.. חשבתי לעצמי "דנטה" אמרתי בקול עייף "כן מלאך שלי?" שאל קולו עוטף אותי בתחושה חמימה "למה אשה כאן?" שאלתי בסקרנות.  הוא נאנח,אני לא יודע.. אולי להתנקם בי או כי יש לה כאן משימה או יכול להיות מליון סיבות אחרות" הוא אמר "למה לה להתנקם בך? עשית משהו שלא היית אמור  לעשות?" שאלתי מרים גבה בהפתעה קלה. הוא נאנח. "הסגרתי אותה אל אדון האופל ולילית, אחרי שהיא ניסתה לפוצץ את הוותיקן.. שהיה לה משעמם" קולו מלא אשמה ואכזבה עצמית.  "היא.., לא סיימתי לדבר ודנטה נדחף באמצע המשפט משלים אותי "היא שדה חזקה". הנהנתי טיפת פחד מציפה אותי. "אני אשמור עליך  מלאך קטן"