שד מהגיהנום

74

  נכנסנו לכיתה ולפני שהמורה הספיק להגיד משהו "איך זה עובד בינכם שלוקה כזה ענק ואותלו כזה קטן?" תלמיד שאל, עיניו של אותלו נדלקו אמטיסט, הנחתי את ידי על חזהו להרגיע אותו, "מספיק טוב כדי שיהיה לך אכפת מסתבר, רק חבל שלא תדע את האמת כי זה בשום צורה זה לא עניינך" אמרתי בתון קר, חיוך עלה אל פניו "עם לא היו פה כל כך הרבה אנשים הייתי מזיין אותך כאן ועכשיו על אחד השולחנות האלו" לחש בקול שרק אני אשמע גורם לי להסמיק קשות "ד..דנטה.. לא מול כולם.." מלמלתי "למה לא? אתה לא מוצא את זה.. מרגש?" הוא חייך ועיניו גוון ענבר שמעולם לא ראיתי כודם. התיישבתי משתדל להסתיר זקפה נוקשה שגדלה במכנסיי, נראה שדנטה שם לב לזה, הוא מעביר את ידו במעלה הירך שלי דבר שמלחיץ אותי מזכיר לי מיד את היום ההוא בקפיטריה, מיהרתי לדחוף את היד שלו מעלי בחרדה וגועל "הי, מה קרה?" הוא שאל בעדינות. לא הצלחתי לנשום "זה פשוט.. מינטי.." הצלחתי להגיד דמעות עמדו בגרוני חונקות אותי מבפנים הוא הנהן מבין "הבנתי, מה לעשות כדי לעזור?" שאל, לקחתי את ידיו וכרחתי אותן סביבי לא אומר מילה, הוא חיבק אותי "חזק יותר חלש יותר?" עצרתי את הדמעות מלזלוג על פני מול כל הכיתה, קיפלתי את ברגי קרוב לחזאי "חזק יותר" הוא מהנהן מהדק את החיבוק ולא משחרר גורם לי להרגיש בטוח בזמן שהמוח שלי בקרב נגד עצמו, נגד הזיכרון. "סליחה מה קורה כאן?" המורה שאל בעוד הוא מתקרב אלי ואל דנטה, "יש לו התקף חרדה אבל הכל בסדר, אני מטפל בזה דנטה חיבק אותי, את כל הגוף שלי זז קדימה ואחורה לוחש דברים מתוקים באוזני "זה בסדר מלאך שלי.. היא לא כאן, זה רק אני" הנהנתי בעוד אני מסדיר את הנשימה שלי, התלחששויות התחילו להישמע ברחבי הכיתה "הוא עובר התקף פסיכוטי שוב?" לחש לבחורה בלונדינית גבוה "אמאלה שלא יהרוג את כולנו" לחשה לו בחזרה דנטה לא נראה מרוצה מזה נשם נשימה עמוקה והתאפק לא להתפוצץ עליהם "אני לא רוצה להיות כאן.." מלמלתי "אני יודע, אבל זה יהיה בסדר, תחזיק עוד קצת" הנהנתי שוקע לחיבוק שלו מנסה להיעלם, "אוקיי כולם המופע נגמר תחזרו לעבודות שלכם" מעולם לא שמחתי  ככה לשמוע את המשפט הזה מפי המורה עד עכשיו, כולם השתתקו וחזרו לעבודות שלהם מתעלמים עכשיו מקיומי, טוב מלבד שתי תלמידים יחידים, אלכס ומייקל שהמשיכו לבהות בי "למה הם בוהים..?" שאלתי את דנטה ברגע שנרגעתי לגמריי לא מתרחק ממנו "רוצה שאני אוודא שהם לא?" צחקתי טיפה "בבקשה לא, חוץ מזה יכול להיות שאני טועה והם פשוט בוהים בך כי אתה כזה מושלם" הוא הסתכל עלי לרגע "אני לא מושלם" הרמתי אליו מבט רציני "אוי תסתום ותן לי להחמיא לך בשקט" הוא צחק ונשק ללחי "אתה כזה חמוד" חייכתי החזקתי בידו על לוח הלב שלי.